מאגר סיפורי מורשת

שמי איריס, כילדה אני זוכרת את אבא שלי והאחים שלו מנהלים שיחות ודיונים משפחתיים על מצב המדינה. השיחות היו אמוציונאליות וענייניות אבל המסר היה ברור. אנחנו נלחמנו על מנת שלילדים, לנכדים ולדורי דורות תהיה מדינה.

ואותי זה סיקרן. אבא שלי זיהה את התכונה הזאת אצלי ואת המשיכה לסיפורי המשפחה, ששזורים במדינה וסיפר לי. ותמיד ביקשתי עוד. כאילו לא ידעתי שובע.

הסיפור המשפחתי הגדול, כמובן, מורכב מהרבה סיפורים קטנים, ואני אקח אותנו לשנת 1492.

בתקופה הזאת, יהודי ספרד סירבו לקבל עליהם את הדת הנוצרית, ולכן גורשו ממנה בצו מלכותי. בזאת הסתיים פרק מפואר של 1,500 שנות חיים יהודיים על אדמת ספרד. גירוש יהודי ספרד היה אירוע מכונן בתולדות עם ישראל, וכמובן שהיה האירוע של המשפחה.

יהודי ספרד ניהלו חיי ציבור ענפים, רבים השתלבו במשרות בכירות, והיצירה הרוחנית, הדתית והתרבותית שגשגה. מקרב הקהילה צמחו חכמים, פוסקי הלכה, פרשנים, משוררים, אנשי מדע וכותבי הגות שבלטו בתרומתם התרבותית. זה היה "תור הזהב של יהדות ספרד".

בספרד היו מלחמות דת בין המוסלמים לנוצרים שהכריחו את היהודים להמיר את דתם ולהפוך לנוצרים. ואז בשנת 1492 חתם מלך ספרד על צו גירוש כללי של היהודים מספרד. בצו התבקשו היהודים המסרבים להתנצר לצאת מספרד עד סוף יולי, ולא לשוב אליה לעולם. ומי שיפר את הצו דינו מוות.

וכך התפזרו יהודי ספרד ולאחר נדודים השתלבו בארצות רבות, וביניהן ארץ ישראל. המגורשים בלטו בתרומתם לקהילות, הביאו איתם מסורת עשירה בעלת שורשים עמוקים, שמרו על מנהגיהם ומאכליהם והמשיכו לדבר בשפת הלאדינו.

משפחתי שהגיעה לאחר נדודים וקשיים רבים, השתקעה ביחד עם יהודים רבים בעזה. שם הקימו קהילה יהודית ענפה ומשגשגת. לאחר 5 דורות עברו לחברון גם שם שמרו על התרבות והמסורת הספרדית ועל שפתם המיוחדת הלאדינו. ומשם עברו לעיר העתיקה בירושלים. שם נולדו אבי ואחיו.

והנה אני מקשיבה וחווה את סיפורי טרום מדינת ישראל ומפנימה אותם לתוכי כשסיפורי העם היהודי הם למעשה הסיפור שלי.

נולדתי למשפחת לוי. לסבי קראו מאיר ולסבתי מזל. וילדיהם – רבקה, שושנה, ניסים, אברהם, יעקב ואבא שלי הצעיר, חיים. שהתחתן עם אמא שלי, אני, שהיא ומשפחתה עלו לישראל מאלג'יריה. כולם נולדו בעיר העתיקה בירושלים. היהודים גרו בסמיכות לערבים וחיו חיי קהילה בשכנות טובה.

המשפחה השתייכה לארגון האצ"ל – הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל שהיה אחת מהמחתרות שפעלו ביישוב העברי לפני קום המדינה. האצ"ל הגן על האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל ולחם באוכלוסייה הערבית המקומית, ביצע פעולות גמול, הגנה ואף טרור, נאבק במנדט הבריטי ששלט פה והשתתף במבצעים רבים.

סיפורי הגבורה שלהם ריתקו אותי וביקשתי לשמוע עוד ועוד. הרגשתי שאני נכנסת לתוך עולם אגדות כמו סיפור מעולם אחר. אבל מיד נתנו לי להבין שזה אמיתי ולא אגדה. כי הנה דוד אברהם שהשתתף באין ספור פעולות ובהן בפיצוץ מלון המלך דיוויד. ודוד ניסים שהשתתף במבצעים רבים ובהם הפריצה לכלא עכו והצלתם של היהודים עולי הגרדום. בפעולה זו דוד ניסים נהרג והמשפחה הצטרפה למשפחת השכול.

סיפור הפריצה לכלא עכו 

לוחמים יהודים ולוחמים ערבים הועלו לגרדום בכלא לכן לוחמי האצ"ל תכננו לפרוץ את חומותיו ולשחרר את חבריהם. הפריצה לכלא עכו הייתה פעולת פשיטה, שנערכה ב־4 במאי 1947, ובמהלכה כוח אצ"ל שהתחזה לפלוגת הנדסה בריטית פרץ את חומות כלא עכו ואסירים יהודים וערבים רבים שהיו כלואים נמלטו. הכוח הפורץ מנה 34 לוחמים. שלושה מהם, בהם דוד ניסים לוי, נהרגו בעת הנסיגה. שלושה לוחמי אצ"ל שנעצרו על ידי הבריטים הוצאו בהמשך להורג. הפעולה זכתה להדים בכל העולם ופגעה ביוקרתם של הבריטים. הפעולה השפיעה על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. ולאחריה קמה מדינת היהודים בארץ ישראל.

הלוחמים שנהרגו נקברו באישון לילה בבית העלמין של שבי ציון מחשש שהבריטים לא יאפשרו קבורה במקום מגוריהם ומפני ששאר היישוב היהודי פחד משיתוף פעולה עם האצ"ל. המשפחה כולה ישבה שבעה בדירת מסתור בעיר נתניה. במסתור משום שחששו שהבריטים יגיעו לנקום.

וככה אני סקרנית ומקשיבה לסיפורי הגבורה שלפני קום המדינה. ולאבא שלי שהיה הצעיר בבנים, היה בן 11 כשקמה המדינה ולקח חלק כבחור / ילד צעיר שרכב על סוס והעביר הוראות והנחיות מאחד לשני בעזרת הסוס שלו.

כל המשפחה ובכללה כל הדודים ובני הדודים, לאורך השנים עולה ביום הזיכרון לקבר של הדוד ניסים בשבי ציון ומספרים את סיפור הגבורה, שומעים על היותו גבר יפה תואר ג'ינג'י עם עיניים ירוקות, גיבור ישראל, נוסעים לכלא עכו ככה בהרכב מלא של עשרות בני משפחה, עומדים שם, רואים את הגרדום, רואים את הפריצה לכלא, שומעים סיפורים של גיבורים נוספים ומתגאים.

ואז שואלים… מי יצא דומה לניסים? מי יפה כמו ניסים? וכל המבוגרים של המשפחה בפה אחד מצביעים עלי. איריס. איריס ממש דומה לו.

ועכשיו תתארו לכם ילדה קטנה שרואה את דמותו בתמונה שחור לבן של פעם ומחפשת את הדמיון. ומתחילה לבכות …כי נראה לה שהיה מכוער. כשבגרתי הבנתי. אני דומה לו לא רק ביופי החיצוני כנראה גם בדמותו אני.

הילדים שלי ושל אחי ובני הדודים שלי וכיום גם הנכדים שלי כולם עולים לקבר של דוד ניסים שלא הכרנו מעולם אבל מכירים אותו מצוין. נזכור אותו לעד. ככה הבטחנו לאבא וככה מבטיחים לנו ילדינו.

ניסים לוי – באתר יזכור

הזוית האישית

סבתא איריס: כששאלו אותי כסבתא של ליאור אם מעניין אותי להשתתף בתכנית התחלתי להתרגש. ברור שכן. הזדמנות לעבור תהליך מרתק ביחד עם הנכדה הבכורה שלי. להדק את הקשר בינינו ולגשר על פערי הדורות. ולא טעיתי. אני מקבלת מהתכנית עומק משפחתי וקשר אפילו חזק יותר. חוויה מעצימה לשתינו. ועל זה תודה. אני רוצה לאחל לנכדה המיוחדת שלי להיות תמיד איך שהיא. לחיות עם החלומות שלה. להגשים אותם ולשאוף לעוד ועוד. ליאור: אני רוצה לאחל לסבתא שלי להמשיך לעשות אמנות ולא לוותר על זה. אני שמחה שאת סבתא שלי. אני אוהבת להיות איתך, לישון אצלך ולעשות ביחד אמנות.