מאגר סיפורי מורשת

יעקוב לייכטר, נולד באוגוסט 1946 בעיר במברג שבגרמניה, להוריו ניצולי שואה מפולין.

הוריו, יחזקאל וסוניה, נולדו בערים גדולות בפולין בלודג' ובצ'רסופוב, ונפגשו במחנה עבודה בפולין, אליו הועברו ע"י הגרמנים. אחרי שהרוסים שחררו את מחנה העבודה שבו נפגשו, הוריו התחתנו בשנת 1945 כשהסתיימה המלחמה.

כיוון שלא רצו להישאר באזור בו שלטו הרוסים לאחר המלחמה, עברו למחנה עקורים, פליטים יהודים בבמברג בגרמניה. יעקב נולד שם, בשנת 1946, שנה אחרי סיום המלחמה.

ממחנה המעבר עברו מגרמניה להולנד, לאמסטרדם, ושם היו עד סוף 1948.

יעקב והוריו עלו לארץ בשנת 1949, והגיעו למעברה. במעברה חיו באוהל, אבל כיוון שיעקב היה קטן מאד, הוא זוכר זאת רק מהסיפורים.

כשעברו למקום חדש ליד ביל"ו, עבד אבא שלו כרועה צאן של קיבוץ גבעת ברנר. ב-1950 הגיעו מהסוכנות והציעו לאבא שלו להקים מושב יחד עם עוד אנשים. אבא שלו שאל מה זה מושב, מה עושים שם, ואז לקחו אותם לנהלל והראו להם כמה יפה וגדול המושב, ואמרו להם תוך שלוש שנים גם לכם יהיה מושב כזה. הם הסכימו.

הם הקימו את מושב בית אלעזרי. קיבלו פרה אחת ופרד אחד ובנו בעצמם את הבית, של חדר אחד ומטבח. במשך השנים אבא שלו למד להיות חקלאי, והיה להם משק גדול של פרות ועגלים, והם התפרנסו ממנו.

יעקב חי במושב מגיל 5 עד גיל 17. בתקופה הזו, היה בהתחלה בגן במושב ואח"כ מכיתה א עד כיתה ח בבית הספר היסודי במושב, כל הילדים למדו  בכיתה אחת.

כל הילדים היו חברים, כיוון שגדלו יחד כל השנים ועד היום יש ליעקב קשר עם החברים מביה"ס היסודי, שהם כמו אחים שלו.

כשגדל ולמד בביה"ס, דרשו ממנו הוריו שיעזור במשק והוא עשה זאת למרות שלא אהב את העבודה.

בתיכון יעקב למד ברחובות מכיתה ט' עד יב, ועד כיתה יא, היה נוסע כל יום מן המושב לרחובות, לביה"ס והוא מספר על עצמו שהיה תלמיד טוב ומקובל בכיתה. ורב התלמידים היו ילדים שגרו ברחובות.

אהב במיוחד את המקצועות הריאליים, מתמטיקה, פיזיקה וכימיה ואת הלימודים הגבוהים המשיך בתחום המדעים. יחד עם זאת אהב גם ספרות והוא אוהב גם לכתוב סיפורים.

יעקב עבר לרחובות בגיל 17 יחד עם הוריו אחרי שהם קיבלו פיצויים מגרמניה בעקבות השואה שעברו. המשפחה עברה לרחובות מפני שיעקב אמר שאינו רוצה להיות חקלאי, מושבניק. ולכן הם מכרו את המשק ועברו לגור ברחובות.

להורים שלו הייתה חנות ספרים, אותה פתחו אחרי שקיבלו את הפיצויים ועברו לרחובות.

יעקב התגייס לצבא בשנת 1964, אחרי שסיים את התיכון, סיים את שירותו הצבאי בשנת 1966.

אחרי הצבא המשיך בלימודים בטכניון, בתחום הנדסה כימית וסיים תואר ראשון בטכניון. אח"כ המשיך לתואר שני בהנדסת גרעין ובתחום הגרעין גם חקר והגיע לדוקטורט.

בזמן לימודי בטכניון הכיר את אשתו שרית, והתאהב בה. גם הוריה של שרית היו ניצולי שואה מרומניה, ושרית היא בתם היחידה, עלתה לארץ בגיל 14.

גם שרית, אשתו למדה בטכניון ובגרמניה סיימה את הדוקטורט שלה בהנדסת מכונות.

לקראת סיום הדוקטורט יעקב קיבל הזמנה מגרמניה ללכת ולעבוד שם כחוקר בנושא של הדוקטורט שעשה.

יעקב עבד בגרמניה במשך 3 שנים עד שאשתו סיימה את הדוקטורט בשנת 1982.

אחרי שחזרו לארץ, יעקוב עבד בקמ"ג משנת 1982 ועד שנת 2014, בתחום ההתמחות שלו. ואשתו קיבלה עבודה גם היא בבאר שבע, לכן עברו לגור בבאר שבע.

יעקב עסק במשך השנים במחקר ובייעוץ בתחום בטיחות הקרינה בטכניון ובאוניברסיטה.

ליעקב שתי אחיות צעירות ממנו, האחת עובדת כפסיכולוגית קלינית והשניה עבדה במשטרה כחוקרת נוער, עם נוער בסיכון.

ליעקב 3 ילדים, 2 בנים ובת אחת. שני הבנים הגדולים נולדו בחיפה והבת נולדה כבר בבאר שבע. ליעקב 3 נכדים, והוא מחכה לעוד שני נכדים חדשים.

יעקב גר בבאר שבע משנת 1982 עד שנת 1986, ולאחר מכך הם עברו לגור בעומר בשנת 1986, שם גרו עד 2021.

הם עברו לגור בפאלאס להבים, לפני יותר מחצי שנה.

בזמן הפנוי יעקב מתעניין והולך לכמה חוגים שקיימים בפאלאס, כמו חוג לזיכרון, וחוג לאינטליגנציה רגשית ועוד כמה חוגים.

שאלתי את יעקב מה למד מאבא שלו, אלו ערכים. והוא הסביר שאבא לימד אותו חקלאות, כי זה מה שעשה.

אבל למד מאבא שלו ומאמא שלו, "מהי התמדה. אם תדע מה אתה רוצה ואם אתה מתאמץ, אתה יכול להשיג ולהצליח". ויעקב אמר שאמא שלו אמרה לו תמיד (מפני שהיה די נמוך)  וזו אמירה שמלווה אותו לאורך החיים. וחשובה גם המשפחה שסביבך שאתה יכול להיעזר בה.

הזוית האישית

פאדי: בסיום הפרויקט הזה אני רוצה להגיד כמה מילים. ממש ממש תודה שהקמתם את הפרויקט הזה, מאוד נהנתי לשמוע את הסיפור של יעקב. ולמדתי מיעקב המון דברים שיעזרו לי בהמשך החיים שלי. תודה סבא יעקב ואני מאוד אוהב אותך, ומאוד היה לי כיף להכיר אותך ואני שמח שנרשמתי לפרויקט המטורף הזה