מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי בסבתא שלי ליאמא, להשתתף עמי בתכנית.  סבתא ליאמא קוקה דוידוביץ, נולדה בשנת 1952 לבית משפחת אלפרוביץ באבן יהודה. תעדתי את סיפורה כפי שהיא סיפרה לי אותו.

סבתא ליאמא מספרת

הסיפור שלי מתחיל כך:

נולדתי באבן יהודה ועד היום אני גרה בבית בו נולדתי. הורי היו ממקימי אבן יהודה ושמם מופיע בכיכר המייסדים.  יש לי אח אחד ותמיד היה לנו גם כלב אשר למרות גודלו הוא היה מאוד ידידותי ונהגתי לרכב עליו.

סבתא ליאמא עם הכלב הגדול "רגזן"

הייתה לי ילדות מאושרת הבילויים שלנו היו ללכת לים, ומשחקים בחוץ. רוב היום שיחקנו בחצר ולא ליד "המסכים"  היה באבן יהודה בית קולנוע ורק פעם בשבוע הקרינו סרטים.

בילוי בים עם אח של סבתא ואבא שלה

הלכתי לגן באבן יהודה ויחד עם כל חבריי הגן עלינו לכיתה א'. בבית ספר זה למדה גם בתי עדי, אימא של אלה, כך שאלה היא דור 3 בבית הספר.

סבתא וחברי הגן עולים לכתה א'

את הדרך לבית הספר עשינו ברגל או באופניים בגלל שלא הייתה תנועה אז זה לא היה מסוכן. בבית הספר היה נהוג לחגוג את כל החגים בתמונה ניתן לראות את חג השבועות.

סבתא ליאמא ואחיה עם הביכורים

החל מכיתה ד' התחלנו ללכת לצופים. הצופים היו מקור הנאה לכולנו. למדנו לתמוך ולעזור אחד לשני. יצאנו למחנות ולמדנו איך לחיות בשטח לקשור קשרים ולבנות אוהלים. אימא שלי הצטרפה למחנה בתור מבשלת וכולם מאוד אהבו אותה. המשכתי בצופים בתור מדריכה שנים רבות. אחי היה מרכז השבט כך שהצופים הפך לחלק מהמשפחה.

אחי גדול ממני בשנה ולכן חגגנו יחד את הבר מצווה שלו והבת מצווה שלי. את החגיגה עשינו בבית יחיאל (היכן שהיום קיים המוזיאון).

ורדה ריכטר מוותיקות המושבה הקימה באבן יהודה ספרייה מפוארת (שקיימת עד היום) את הספרייה נהלו ילדים וגם אני התנדבתי כספרנית. במסגרת התפקיד כתבתי את קטלוג הספרים, זה היה לפני שהיו מחשבים ולכן כתבנו הכל ביד. אבי היה הקורא הראשון של הספרייה ולכן מספר הקורא שלו היה אחד (1), היום זהו מספר הקורא של אלה. עד שהתגייסתי לצבא הייתי ממנהלות הספרייה.

באבן יהודה לא היה בית ספר תיכון ולכן נסעתי ללמוד בכפר סבא. כל בוקר הייתי צריכה ללכת דרך ארוכה עד כביש 4 כדי לנסוע באוטובוס לכפר סבא. מבחינה זאת היום קל יותר באבן יהודה כאשר קיימת הסעה לבית הספר בהדסים.

התגייסתי לחיל השריון ושירתי כפקידה פלוגתית של קורס קציני שריון. איבדתי רבים מחברי במלחמת יום הכיפור. עד היום אני בקשרים טובים עם אלו ששירתתי איתם ואנו עדיין מעלים זיכרונות גם מאלו שלא איתנו.

בגמר הצבא למדתי כלכלה באוניברסיטה בירושלים, שם הכרתי את בעלי שאול. חזרנו לאבן יהודה ואני התחלתי לעבוד במרכז האקדמי רופין, מקום בו אני עובדת עד היום. אחרי לידת אופיר ועדי חזרתי ללמוד תואר שני ואחרי שנולדה אפרת עשיתי דוקטורט.

עדי (אימא של אלה) בנתה את ביתה בחצר שלנו. למרות שאני רואה את אלה כל יום, ומבלה אתה שעות רבות, תוכנית הקשר הרב דורי הוסיפה לנו כאשר סיפרנו סיפורים אחת לשנייה.

המשפחה שלי עם סבתא וסבא האהובים

לחיי סבתא ליאמא וסבא שאול שיהיו בריאים

הזוית האישית

סבתא ליאמא: התכנית הייתה הפסקה מחיי היומיום, מהעיסוק במה שקורה היום ועכשיו. התוכנית איפשרה לנכדתי אלה ולי לשבת ולדבר על העבר, לספר מה היה חשוב לי כילדה. על ההתבגרות והמעבר מילדות לבגרות בראי הערכים עליהם גדלתי.

הנכדה אלה: למדתי על חיי הילדות של סבתא, אני גאה ללמוד בבית ספר בכר ולהמשיך את השושולת.