מאגר סיפורי מורשת

מקור שמי

השם המקורי שלי הוא שמואל שמעון הקר ,השם שמואל הוא על שם סבי שמואל הקר (Shmuel Hacker). בגיל 5 הוסיפו לשמי את השם שמעון ע"ש דודי שעזר למשפחתי מאוד בתקופת "הצנע". שם משפחתי המקורי הקר, בגרמנית HACKER, באנגלית אני כותב HAKER , המשפחה היגרה לגרמניה מפולין.

שנים ראשונות

נולדתי בחיפה בבית חולים רמב"ם בתאריך 19.11.1951. הוריי גרו אז בכפר זמיר בכניסה לחיפה, היכן שהיום שוכנים קניון חיפה ומת"ם. בתחילת שנות החמישים לא היה חשמל ולא מים זורמים. בחצר היו לנו באר, לול תרנגולות וכבשים. גרנו קרוב לחוף הים (אבי, ז"ל, היה מוכתר הכפר), ובגיל 4 עברנו לחיפה. נולדתי עם קום המדינה למדינה חדשה. הכול היה בה ראשוני וחדש. השפה, בניית הארץ… היו ציפיות רבות מהעוללים החדשים שיגשימו את חלומותיהם של מקימי המדינה.

בצעירותי

נולדתי בן זקונים למשפחה בת שלושה ילדים, אחי שבתאי היה מבוגר ממני ב-13 שנים ואחותי נילי בעשר שנים. לצערי, הוריי נפרדו כשהייתי בגיל שנתיים. זכור לי שקיבלתי יחס חם ואוהב מהוריי, מאחי ומאחותי. הייתה לי ילדות שמחה ומאושרת של שנות החמישים, אחי למד בבית הספר החקלאי כפר גלים במחזור הראשון, בנוסף הוא מבוגרי הגרעין שהקים את מושב רם און. אחותי למדה בסמינר למורים גורדון, ולאחר מכן סיימה בית ספר לאחיות מוסמכות ברמב"ם, שנים רבות שירתה כאחות בריאות הציבור. בגלל הפרשי הגילאים רוב הזמן גדלתי כבן יחיד עם אמי בחיפה ובקרית חיים.

גרנו בחיפה ברחוב מדרגות בית שאן 16 בבית ערבי ישן שהיו בו שני חדרים גדולים ומסדרון גדול שחיבר בין החדרים, בקומה שנייה הייתה מרפסת. מדרגות של עץ הובילו לבית. מהחלונות צפינו על נמל חיפה. ראינו את האוניות נכנסות ויוצאות מנמל חיפה. בתור ילד זה היה מראה מאוד מעניין ומסקרן, יכולתי לשבת ולצפות שעות על הפעילות בנמל. הייתה לנו גם יציאה לגג של השכנים, וזה היה בעצם מגרש המשחקים שלי.

אחד אירועים המכוננים בילדותי היה בשנת 1959, בהיותי ילד בן 7.5 בכתה ב'. בשנה זו היו מספר הפגנות רחוב ומהומות שאירעו בשנת זו בשכונת ואדי סאליב בחיפה. האירועים היו בעצם מרד חברתי נגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי, ונגד הממסד של מפא"י ששלט במדינה באותם ימים. הייתי עד להפגנות ולאירועים שהתחוללו. ראיתי כיצד בערב המפגינים זרקו על השוטרים אבנים ובקבוקים, ואילו בבוקר הם אירחו את השוטרים על הגגות לאבטיח ושתייה כאילו הם חברים. באירועים אלו (בפעם הראשונה בחיי) נחשפתי לאפליה הקיימת על רקע עדתי.

בילדותי (כתה ד' בקרית חיים) אהבתי מאוד לרכוב על אופניים, והכבישים לא היו עמוסים במכוניות כמו היום, רכבנו למקומות רחוקים כמו חיפה, עכו, קריית ביאליק ולמקומות בעמק זבולון. הטיולים היו מהנים ומעניינים. היינו חבורת ילדים מלוכדת שכל יום נפגשה אחרי הלימודים בשכונה, שיחקנו במשחקים כמו טרזן, תופסת, מחבואים, כדורגל ,כדורסל, סוס ארוך. הרבינו לרכב על אופנים. לא היו לנו מסכים כלל, ולמרות זאת היינו שמחים ומאושרים.

המאכלים שאהבנו בתור ילדים היו בעיקר פירות שהיו בהישג יד, במיוחד על העצים בחצר שלנו או בחצרות השכנים לפי עונות השנה. בחורף אכלנו את פירות ההדר (ובמיוחד קלמנטינות) וגויאבות. באביב אכלנו תותים שגדלו על העץ. אצלי בגינה היה עץ תותים לבנים שהיו טעימים מאוד, בקיץ בעיקר שזיפים, משמישים, אבטיחים ומלונים. בסתיו רימונים ותפוחים.

בקריית חיים

קריית חיים שוכנת לחוף מפרץ חיפה, והתאפיינה בחוף ים קרוב ונגיש ובגבעות החול הסובבות אותה. המרחק מהבית לחוף היה כ-300 מטר, ומסוף כתה ד' הלכנו לבד לים, ופגשנו את כל ילדי הכיתה בחוף. לים הלכנו יחפים לבושים רק עם בגדי הים. כל יום משעה 10 בבוקר עד אחרי הצהרים שיחקנו משחקי חברה, התרחצנו בים, וחזרנו הביתה עייפים, רעבים, שזופים ומאוד מאושרים.

בתור ילד היה לי קול מאוד יפה ואהבתי מאוד לשיר. ידעתי את ספר השירים של חיים חפר המשורר בעל פה. כשגרתי בחיפה, עד כתה ד' גרנו בשכונה בבתים שמה שאפיין אותם היא הצורה שכל מרפסת הייתה מול מרפסת. בקיץ כל ערב תושבי הדירות ישבו במרפסת וניהלו שיחות בין המרפסות. כל ערב ביקשו ממני לשיר (ואני, שאהבתי לשיר, שרתי בקול יפה וצלול לכל השכונה ובתמורה מחאו לי כפיים בין המרפסות …). כשעברנו לקריית חיים בכתה ה' הייתי הזמר של הכיתה, והשיר המוביל שלי היה שיר "הקטר" שכתב חיים חפר, ושר אותו אריק לביא. כל פעם התבקשתי לשיר אותו מחדש… בכיתה ח' התחלף לי הקול ולא יכולתי לשיר. זה העציב אותי מאוד.

למדתי בחיפה בגן "מעלה השחרור" ברחוב "מעלה השחרור. מתקופת הגן זכור לי שבפורים אמי חיפשה אותי "לכיפה אדומה ", ואני מאוד התביישתי ללכת עם שמלה של בנות. כל הדרך לגן בכיתי עד שבגן הורידו לי את התחפושת, והתחפשתי לקאובוי. למדתי בשני בתי ספר יסודיים. הראשון בחיפה "מעלה השחרור" (עד כתה ג'), והשני בקריית חיים עד כתה ח' בבית ספר בשם א.ד. גורדון.

בתיכון למדתי בבית הספר הימי בחיפה, שם הוכשרתי להיות יורד ים במגמת חובלים בצי הסוחר הישראלי. במסגרת הלימודים הפלגנו לחו"ל, בכתה י' הפלגנו על האונייה "יפו" (הפלגת לימודים ליוון, איטליה, צרפת, ספרד וניו יורק). בכתה י"א הפלגנו על האונייה "עכו" (לקפריסין, איטליה וצרפת). בכתה י"ב יצאנו לשנת שרות, והפלגנו בקורס צף לקנדה וארצות הברית על האונייה "אשכול".

אירועים עליזים

האירועים המשמחים שהיו לי בגיל ההתבגרות היו במסגרת לימודיי בתיכון: ההפלגות לחו"ל, חבריי, הפעילות בתנועת הנוער "השומר הצעיר", מסיבות ימי שישי, מחנות העבודה בקיבוצים, החברותא כל ערב על הדשא בגינה, שם שיחקנו משחקי חברה וכל אלה עשו אותנו מאושרים. לשמחתי, לא זכורים לי אירועים עצובים, מלבד מלחמת ששת הימים שהייתה מהולה בפחד, עצב ושמחה.

הקריירה שלי

מקום העבודה הראשון שלי היה בחברת הספנות "צים" שם הפלגתי על האונייה "אשל" בתור צוער (קדט) במשך חצי שנה. האונייה הפליגה למערב אפריקה והביאה לארץ בעיקר בולי עץ ,שם רכשתי ניסיון רב בעבודות ימאות והוכשרתי להיות  חובל. לאחר מכן עד לגיוס בחודש יולי 1970 הפלגתי על האונייה "דריין" כחובל רביעי. בחרתי במקצוע הימאות משום שבילדותי למדתי ימאות והתאהבתי בים. אהבתי את ההפלגות בארץ ובחו"ל ואת עבודת הימאות .בגיל 34 עשית הסבה מקצועית, ולמדתי הנדסת מכונות בארץ ובחו"ל.

סבא בחיל הים 

המנהג המשפחתי שלנו הוא להתכנס בכל ערב שישי לארוחת שבת ולחגוג יחד את החגים. את החגים אנו חוגגים בקרב המשפחה: הילדים, הנכדים ומשפחתה של אשתי. החגים החביבים עלי הם ראש השנה, סוכות, פסח, פורים ויום העצמאות משום שאלו חגים שמחים שבהם אנו מתכנסים ונהנים מהחיים. אני חוגג את ימי ההולדת בחוג המשפחה בארוחות ערב חגיגיות עם שירים, עוגות ושמחה רבה.

הזוית האישית

סבא שמעון: בעידן הנוכחי, כשהמסכים תפסו את תשומת הלב של הילדים, התוכנית נתנה לי הזדמנות לזמן איכות עם הנכד שלי, שבו יכולתי לספר לו על ילדותי, וחיי עד הלום.

הנכד עומר: החוויה האישית שלי מהתוכנית "הקשר הרב-דורי" מאוד חיובית, היה פה ממש מעניין – לבלות זמן איכות עם סבא, וללמוד על ילדותו.