מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה רגב. מקור שמי הפרטי הוא לחיות חיים. קוראים לי כך' על שם סבתא שלי שנהרגה בשואה. החברות שלי קוראות לי חיה`לה וחיצ`וק כשמות חיבה.

שם המשפחה שלי בבית שבו גדלתי הוא מצקין. לאחר נישואי שונה לרגב. נולדתי בארץ ישראל ברמת-גן בשנת 1947 ה-13.8. בבית שלנו חגגו ימי הולדת רק בקרב המשפחה. גדלתי ברמת-גן ולאחר נישואי גרתי תקופות קצרות ברמת-גן, ירושלים ונצרת.

דיברנו בבית רק עברית. מזה 42 שנים אני גרה בקיבוץ יפתח. המקום שלי במשפחה הוא: בת זקונים, הכי קטנה ומעלי אח ושמו עודד הגדול ממני ב8 שנים ואחות ושמה רותי הגדולה ממני בשנתיים וחצי. הייתי בת מאוד אהובה גם על הוריי וגם על אחיי.

הבניין בו גדלתי היה בין  4 קומות, עם מרפסות עגולות, דבר שנתן לבית עיצוב מיוחד. הדירה שלנו הייתה בת 2 חדרים. כלומר: חדר אחד בו ישנו הילדים וחדר שני שבשעות היום שימש כסלון ובשעות הלילה שימש לשינה להורים.

אהבנו מאוד להיות בחצר, שם כל ילדי הבניין היו משחקים ביחד. היינו המון, המון בחצר עם החברים כי בבית היה צפוף. בדרך כלל היינו משחקים בחוץ בחצר: קלאס, חמש אבנים, חבל, מחבואים,  1, 2, 3  דג מלוח. בבית בדרך כלל בחורף היינו משחקים במשחקי חדר: דוקים, במשחק שנקרא "ריכוז" שבעצם זה מקביל למונופול של היום. שיחקתי את המשחקים עם ההורים ועם האחים שלי ועם חברים שבאו אליי. התחביבים שלי היו ספורט. בעיקר אהבתי לשחק במשחק כדור שנקרא "מחניים הגדול". מדי פעם היינו אוספים כל מיני דברים כמו בולים, מפיות, פרסים ומטבעות שנחשבו לעתיקות.

הייתי בגן ילדים שנקרא "שרה" על שם הגננת. הייתי עדיין קטנה בגיל שנהוג היה להתחיל את הגן אבל אחותי שהייתה גדולה ממני הלכה לגן הזה ואני רדפתי אחריה ולא רציתי להיפרד ממנה ומאוד מאוד בכיתי, כך שלא הייתה ברירה לשרה הגננת, והיא קיבלה אותי לגן. אני זוכרת מהגן רק את חג שבועות שהיינו לבושים לבן עם זרים דוקרים על הראש וטנא מלא בירקות ופרות.

למדתי בבית ספר יסודי שנקרא "המרכז". בזמני למדו ביסודי מכתה א'-ח', לא הייתה חטיבת ביניים ומכתה ט'-י"ב למדתי בתיכון. ביסודי היו בכיתה שלי 40 ילדים וחיי המורים היו קשים ביותר. למדתי בתיכון שקשור לסמינר – בית ספר שמלמד להיות מורים בפתח תקווה. ההורים שלי האמינו שכל אחד חייב ללמוד מקצוע, זו הסיבה ששלחו אותי לשם. למדתי 4 שנים בתיכון עצמו ועוד שנתיים בסמינר. למדתי את כל המקצועות: מתמטיקה, תנ"ך, אנגלית ועוד.

יש לי זיכרונות נהדרים. היינו חבורה מאוד מגובשת, למדנו מתי שצריך וגם הרבה שרנו, שמחנו והייתה בבית הספר אווירה נהדרת. בצרכניה קנינו את מצרכי הבית שזו חנות קטנה עם מעט מצרכים ובארץ עוד לא היה כל השפע שיש היום בסופרים. הבית שלנו היה צנוע והכסף שאבא שלי הרוויח היה מחושב. בדרך כלל הכסף הספיק רק לצרכים היסודיים של הבית.

כשהייתי בת 5 קנו לי שרשרת זהב, שזה בשבילי היה שיא החלומות! וגם הבנתי איזה מאמץ עשו ההורים שלי ואיך הם השקיעו בשבילי. ההורים ענדו לי את השרשרת וביקשו ממני לא להוריד אותה מהצוואר, כדי שלא תלך לאיבוד. יום אחרי שקיבלתי את השרשרת לא עמדתי בפיתוי והורדתי את השרשרת הלכתי בדרך שיחקתי וסובבתי אותה והשרשרת נפלה, אבדה ולא מצאתי אותה. באתי הביתה בוכה ההורים דווקא לא כעסו עלי ומאז לא קנו לי יותר תכשיטים.

אמא שלי הייתה שרה לי שיר ערש ביידיש. ההתחלה שלו הייתה "איו, איו, מיידלה (ילדה) מיין (שלי)"… עוד שיר ששרו הרבה בבית היה "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי".. אמא שלי אהבה מאוד לשיר והיא שרה יפה. פעם בשנה ההורים שלי היו מארגנים ערב שירים בבית שלנו לכל החברים שלהם ואני שרה את השירים גם היום לעצמי וגם באירועים משפחתיים.

בבית שלנו לא חגגו ימי הולדת ולא עשו חגיגות. כשהגעתי לגיל 12 לא חגגתי בת מצווה, למרות זאת קיבלתי שעון. זאת הייתה תקופה ששעון נחשב ליקר ערך, חלמנו עליו מגיל צעיר וזכינו בו בגיל 12 בלי מסיבות ובלי חגיגות. הדבר המשמעותי ביותר בגיל הנעורים היה בשבילי תנועת "הצופים"- יציאה לטיולים, יציאה למחנות עבודה, פעולות ששם היינו עורכים דיונים בכל מיני נושאים, משחקים, שירים, ריקודים. כל השבוע היינו מחכים לרגע שנגיע לצופים. כשבגרתי הייתי מדריכה בצופים ואהבתי להקנות לחניכיי את אהבת ארץ ישראל.

מקום העבודה הראשון שלי היה בחופש הגדול כשהייתי נערה "בבית חרושת עסיס" שם עבד אבא שלי והוא סידר לי את העבודה. לאחר לימודי עבדתי כמדריכת נוער בצבא בעיירת פיתוח. הייתי בדרום הארץ עיירת פיתוח שנקראת "שדרות". אחרי הצבא עד יציאתי לפנסיה עבדתי כמורה בבית ספר יסודי בכל הכיתות. לא הייתה לי מחשבה להיות דווקא מורה, אבל הוריי דרשו שאלמד מקצוע. באופן מקרי הלכתי לסמינר בלי כוונה מיוחדת, התחלתי לעבוד כמורה, וכך עברו להם 40 שנה בהם נהנתי מאוד מאוד בעבודתי.

גדלתי בבית חילוני ובכל זאת הייתה משמעות מיוחדת לראש השנה ולפסח. כמו בכל משפחה אוכל טוב והרבה שירה ושמחה. אני אוהבת באופן מיוחד את פסח כי הוא חג אביב עם כל המשמעויות של האביב בטבע: פריחות מדהימות, צבע ירוק מדהים ומזג אוויר מופלא. מנהגי החגים שלנו היינו מארחים אנשים שאין להם משפחה ונותנים להם הרגשה טובה. לקראת פסח היו קונים בגדים חדשים וזאת הייתה התרגשות גדולה כי קנו לנו בגדים חדשים רק פעמיים בשנה.

החפץ שעובר במשפחה שלנו הוא קלחת – ביידיש פנדאלה, אתו היינו מכינים ביצים על תנור נפט שהפיץ ריח לא טוב.

אירועים בעלי השפעה בחיי היו רצח רבין. מהפך פוליטי שהיה בארץ כשמפלגת העבודה הפסידה למפלגת הליכוד. בחיי האישיים האירועים החשובים היו הקמת המשפחה עם מיכה אישי, הולדת חמשת ילדי והחלטנו להשאר לגור בקיבוץ יפתח.

סבתא אוהבת לטייל  ברחבי הארץ

אני כבר 9 שנים בפנסיה. מחלקת את זמני בין משפחתי לבין טיולים שאני מקפידה לערוך בכל רחבי הארץ, לבין התנדבות במסגרת שנקראת "בית ראשון במולדת" שזה אומר קליטת עולים חדשים מברית המועצות שבאים לגור בארץ ישראל ובשנים הראשונות גרים בקיבוץ.. כמו כן אני לומדת אומנות ועושה קצת ספורט.

שתלתם ניגונים

הזוית האישית

למדתי על סבתא שלי כילדה. למדתי להכיר את סבתא שלי טוב יותר.