מאגר סיפורי מורשת

סתיו נכדתי הבכורה בת עשר ואני, ילידי הארץ, בחרנו לספר את סיפורנו המשפחתי מזה חמישה דורות של מעל 100 שנה בארץ.

סיפורם של דורות אלו ובו ציונים שעלו ארצה לפני השואה, ניצולי שואה, עירונים וקיבוצניקים, בנאים, חקלאים, בעלי מקצועות חופשיים ועד לאנשי מחשבים. שילוב של כמה וכמה ארצות מוצא, סיפור הממחיש את פני מדינת ישראל כולה.

הסבתות והסבים שלי עלו ארצה בחוסר כל, סבלו מעוני, רעב ומחסור כאן בארץ ישראל של אותם ימים. במו ידיהם חפרו באדמה ובנו את בתיהם, הקימו ערים וקיבוצים, עבדו בפרך בבניין וחקלאות. בזכותם ובזכות שכמותם זכינו אנו לחיים מסוג שונה בהרבה. דורות אלו הגשימו במו ידיהם ובזיעת אפיהם את המושג בניין הארץ.

ביקרנו במקומות בהם חיו ופעלו הדורות שהזכרנו וצרפנו חלק קטן מתיעוד פועלם. מקורותיה של סתיו הינם מפולין, עיראק, צ'כיה, מרוקו, גרמניה ודורות של צברים. הדור החמישי שלפנינו, בו נתחיל את סיפורנו, היה מבוני תל אביב וקיבוץ רמת דוד. תנאיהם כולם היו קשים מאד, בלתי נתפסים על ידי דור הנכדים של היום.

משפחתי מצד אמי נעמי לבית יוסט

סבתי אלישבע ז"ל וסבי מרדכי (גימפל) ז"ל עלו לישראל לפני כ-90 שנה כציונים וסוציאליסטים והיו ממייסדי קיבוץ רמת דוד מתוך אמונה שלמה בשוויון ואחווה.

סבי היה מדריך נערץ בתנועת הנוער "גורדוניה" שחינכה לציונות, אהבת הארץ והעלאת יהודים מהגולה ארצה ולימודם את השפה העברית. בין תלמידיו הרבים היה שר המשפטים חיים צדוק, ועוד רבים וטובים. במסגרת זו נסע סבי הלוך ושוב מהקיבוץ לפולין כדי להעלות בני נוער נוספים ארצה. באחת מנסיעותיו הצטרפו אליו סבתי, אמי ואחיה.

למרבה הנס, הרכבת שבה יצאו מפולין בדרכם ארצה הייתה האחרונה לפני שהנאצים סגרו את היציאה ליהודים והחלו בהשמדתם. רק אחות אחת מתוך שמונה של סבי, יטק'ה ז"ל, הצליחה להינצל ולהגיע ארצה אחרי השואה. כל שאר בני משפחותיהם של סבתי וסבי נרצחו על ידי הנאצים.

סבתי וסבי אימצו אחרי השואה ילדה שהגיעה ארצה כפליטת שואה בודדה בשם יונה שיבר, לימים אלטשולר, שהייתה להם כבת נוספת וכאחות לאמי עד עצם היום הזה.

אמי נעמי נולדה בקיבוץ בשנת 1934, מורה בהשכלתה, ניהלה את מעון נעמ"ת ברמת אביב משך שנים ארוכות. רבים מבכירי המשק, התקשורת, והידועים בישראל שלחו את ילדיהם למעונה. אמי זכתה וזוכה להוקרה עצומה בעל פה ובכתב, ממאות הורים שאת ילדיהם גידלה באמונה.

משפחתי מצד אבי אברהם ז"ל לבית בורנובסקי

בית אבי ז"ל ברח' זנגביל 17 בתל אביב

סתיו ואני בכניסה לבית אבי ז"ל שנבנה בשנת 1930

סבתא וסבא רבא שלי עלו מפולין לפני כ-100 שנה על תשעת בנותיהם ובניהם. במקורם היו כולם בעלי מקצוע בתחום הבנייה. המשפחה עלתה ארצה חסרת כל ובמו ידיה בנתה בניין בן שלוש קומות ברחוב זנגביל בתל אביב. לכל ילד מהתשעה הייתה דירה בת חדר וחצי, בה התגורר עם בן/בת זוגו וילדיהם כשקומה שלמה בת שלוש דירות חולקת שירותים, מקלחת ומטבח שהיו כולם יחד בגודל של פחות ממטבח אחד של היום.סבי מצד אבי, ראובן ז"ל, נפטר כשאבי היה בן חמש משחפת שהייתה אז מחלה חשוכת מרפא. אחרי שנפטר שינתה סבתי צ'רנה ז"ל את שם משפחתה מבורנובסקי להראובני על שמו. מכאן שם משפחתנו הראובני.

כאלמנה צעירה וענייה שנאלצה לפרנס את עצמה ואת אבי נאלצה לשולחו לפנימיית בן שמן מגיל שש ועד הגיעו לגיל בי'ס תיכון. לפרנסתם תפרה בבתי משפחות שיכלו להרשות לעצמן את בגדיהם, וילונותיהם ושאר צרכיהם. במשך שנים עד פטירתה בגיל 49 עבדה יום ולילה לחסוך פרוטה לפרוטה.

במעט הכסף שחסכה קנתה מגרש ב"סוף העולם" דאז, מקום בו היו רק ביצות וחולות מצפון לירקון שבתל אביב. צוואתה לאבי הייתה שזה המגרש יהיה עבורו ועבורו ילדיו-נכדיה שלא זכתה להכיר. לימים נבנה על המגרש בנין דירות בן 3 קומות ובו גרו גם אבי ואמי.

סבתי צ'רנה ז"ל ואני

עשרות בשנים עבד בהתאחדות האיכרים, ארגון המאגד את כל החקלאים הפרטיים וחברי המושבות בישראל. היה אחראי מטעמם על כל הקשור בפירות, ירקות, פרחים ונזקי טבע לסוגיהם. במסגרת תפקידו עבד צמוד לכל שרי החקלאות בארץ וכל חברי הכנסת שטיפלו במיגזר החקלאי. מתוך אופיו שאף תמיד לצדק ועזרה לחלשים וכך אימץ את המיגזר החקלאי הערבי בישראל ללא כל תמורה וקנה לו חברי אמת רבים במיגזר.

תעודה הוקרה לאבי ז"ל אחרי 40 שנות עבודה בהתאחדות האיכרים

חתונת הוריי בשנת 1956

הוריי הכירו בשרותם הצבאי בנח"ל בשנת 1954, נישאו בשנת 1956 ובשנת 1958 נולדתי כבנם הבכור. שלוש וחצי שנים אח'כ נולד אחי רונן.

סתיו ואני ליד הצריף שבו נולדתי עד גיל שבע בקיבוץ רמת דוד

מאוחר יותר נולד לנו אח נוסף, בן זקונים, גולן ז"ל שנפטר בגיל שבע ממחלת הסרטן. אסון ששינה את חיי כולנו לעד.

אמי נעמי עם אחי גולן ז"ל

עד גיל חמש שלי חיינו בקיבוץ רמת דוד מקום הולדת אמי, ואז עברנו לתל אביב מקום הולדת אבי.אני איל זכיתי להיות הילד הראשון בעולם (😊) שלא ישן בבית הילדים בקיבוץ אלא בבית הוריו. אבי שנולד בתל אביב לא הסכים לתורת החיים הקיבוצית והביאני לישון תמיד בבית עם אמי ועמו.

הוריי נעמי ואברהם ז"ל עם אחי רונן ואיתי

משעברנו לתל אביב עברה עליי בנעימים גם כל שאר ילדותי.

אחרי בית הספר התגייסתי ליחידת 8200 סיימתי את קורס המודיעין כחניך מצטיין וכפרס שהיה מקובל אז ניתן לי לבחור את הבסיס בו אשרת וכך היה.

בתום השרות הצבאי והטיול שאחרי הצבא באירופה, סידר לי אבי עבודת חלומות כנציג חברת "אגרקסקו" (חברת היצוא החקלאי של ישראל אז) בבורסת הפרחים "פלורה" בהולנד. העבודה הצבעונית, היפה והמדהימה בחיי. יש לדעת שלפני 45 שנה עבודה של ישראלי בחו'ל היה חלום כמעט בלתי מושג, וזכיתי…

עם חזרתי ארצה למדתי תכנות וזכיתי, שוב, להיות מראשוני הענף שלימים כונה "הייטק" בישראל. זכות גדולה ומרתקת.

החיידק של לראות עולם קינן בי מאז ומעולם, ואחרי 20 שנה בהייטק בישראל, ואחרי שבצעתי בו כל תפקיד אפשרי עד למנכ'ל מלם, עברתי למנכ"ל את חברת Surecomp, סטארט אפ בינלאומי דאז שנולד בישראל, חברה המנהלת תוכנה למיחשוב הסחר הבינלאומי.

במהלך עבודתי זכיתי לעבוד עם כ-50 מדינות שונות ברחבי הגלובוס, חלום נוסף שהתגשם.

טקס בויטנאם עם שר המסחר במסגרת עבודתי

ונסיים בחלום שטרם התגשם – חלמתי על שלום בינינו לבין שכנינו וכך ילדיי לא יצטרכו עוד לשרת בצבא. היום ברור לי שסתיו ושאר חמשת נכדיי רוני, שי, טל, עמרי ונעם יצטרכו גם יצטרכו. אבל אולי הדור שהם יולידו כבר לא…

ובתקווה ותפילה זו נסיים סתיו ואני בברכת שיהיה שלום על ישראל!

עבודה מוזהבת של סתיו ושלי במסגרת הפרויקט "שלום" בשבע שפות

חלומם של סבא איל ונכדתו סתיו בר

הזוית האישית

סבא איל: ריגש אותי מאד לחזור לעבר המשפחתי עם ודרך סתיו נכדתי הבכורה. עצם התהליך יחד עמה הוסיף לי המון. הביקורים עם סתיו במקום ילדותי ומקום ילדות הוריי היו לי מרגשים ביותר, הרבה מעבר לבקוריי ה"רגילים" שם. מאחל לסתיו ולכל חמשת נכדיי האחרים שהחלום המשותף לה ולי של שלום על ישראל יתגשם בדורם ושיזכו לשלום בתוך ישראל ועם שכנינו שמסביב , אמן !

הנכדה סתיו: היה לי מאד כיף לעשות את העבודה עם סבא וזה היה שונה מכל דבר אחר שעשינו יחד ותמיד כיף לי לשמוע כל מיני סיפורים על פעם ואני מרגישה שהתוכנית ממש חיברה ביני ובין סבא וגיליתי מלא על המשפחה והייתי רוצה לאחל לסבא המון המון בריאות ואושר לתמיד!!!