מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בשנת 1946 להורים ניצולי שואה שהיו פרטיזנים ביערות ווהלין. הם היו העולים הראשונים בחדרה אחרי השואה. מדי ערב הגיעו אנשים לשמוע את סיפוריהם. ביום שסבתא שלי נולדה הוא היה יום של שמחה בעיר הקטנה חדרה. הלידה של סבתא שלי סימלה, התחלה חדשה, מספרים, שסבתא שלי קיבלה המון מתנות.

באותה תקופה הבריטים שלטו בארץ. הם סגרו את בית היולדות בחדרה. לכן סבתא שלי נולדה בבית החולים בלינסון. סבתא שלי גדלה בבית עני שהיה למזלה הרב, בית שמח. לאחר מכן  נולדו לסבתא שלי שתי אחיות. סבתא שלי זוכרת שהם ניצלו כל פיסת אדמה בחצר בכדי לגדל פירות וירקות, כמו כן הם גידלו גם תרנגולות. הייתה זו ילדות פשוטה, אך מאושרת.

הכיתה הראשונה של סבתא שלי הייתה כיתה קולטת עלייה, היו בה עולים מפולין,, מהונגריה, מפרס, מעירק, ממרוקו ועוד, סבתא שלי סיפרה שהם שהם למדו מאד מהר את המנהגים השונים והתרגלו לטעמים השונים. סבתא שלי אמרה: היינו חבורה אחת מאוד מגובשת.

כשסבתא שלי סיימה את בית הספר היסודי היא עברה ללמוד בבית ספר התיכון ומשם המשיכה לסמינר למורים. ב-1966 סבתא שלי התחילה לעבוד כמורה בבית ספר בגבעת אולגה. סבתא שלי הייתה נשואה לבעלה האהוב, ז"ל, עמנואל, ונולדו להם שני ילדים: אודי ומירב. תוך כדי גידולם סבתא שלי המשיכה את לימודיה באוניברסיטה ועברה ללמד בבית הספר התיכון.

יחד עם גידול הילדים סבתא שלי המשיכה ללמד בבית ספר לחינוך של אוניברסיטת תל-אביב. סבתא שלי הפכה למנחה בכירה בתחום ארגון החשיבה והכתיבה. שנים רבות סבתא שלי הייתה מנחה קבוצת מורים במקומות שונים.

בנוסף לכך סבתא שלי הייתה שותפה לקבוצה שהקימו בחדרה את בית ספר הדמוקרטי הראשון ברשות ובהנחיית ד"ר יעקב הכט. יומיים בשבוע סבתא שלי לימדה שם תוך חיפוש דרכים חדשות ושונות לשיתוף הילדים בתהליך הלמידה.

סבתא פרשה מעבודתה בגיל 55 כדי לעשות את מה שהיא אוהבת: לכתוב ולצייר. הספר האחרון של סבתא שלי עלה לאמזון לפני כשנה וחצי. ועדיין הוא ממשיך לקבל ציונים גבוהים וערכה רבה לכתיבה ולנושא. נושא הספר הוא רומן היסטורי בו סבתא שלי מספרת את סיפורם האמיתי של הוריה הפרטיזנים. את הסיפורים היא שמעה מפיה של אימה ז"ל.

כיום סבתא ממשיכה לכתוב ולצייר מטיילת בעולם ונהנית מהחברים ומהמשפחה הנהדרת שלה.נאני הנכד הצעיר ביותר מבין שבעת נכדיה. הקשר הבין דורי חשוב ביותר ליצירת שורשים עמוקים במשפחה, בעם, במסורת ובתרבות שלנו.

הזוית האישית

סבתא חסיה: למרות הסגרים והמגבלות בשל הקורונה הצליחה המורה אילת ליצור קשר רב דורי. הנושא חשוב מאד לחיזוק הקשרים האישיים במיוחד בתקופה, בה חלק מהקשרים הפכו לוירטואליים. נראה לי שזו מסגרת מתאימה ללימוד משותף, שיעמיק את שרשי התלמידים בהכרת משפחותיהם ומשפחות חבריהם. הלימוד ירחיב את אופקי המבוגרים ויפגיש אותם עם תחומים ונושאים שלא הכירו.

הסיפור תועד בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "יסודי קיסריה" בשנת לימודית התשפ"ב