מאגר סיפורי מורשת

שמי איתמר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי מצד אמי, דורותי קמלמכר, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא דורותי (המכונה באבה) מספרת: "אבא שלי, שמעון, היה פולני. אימא שלי, מיאה, הייתה גרמניה. שניהם הגיעו לבוליביה בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה. למחרת ליל הבדולח סבא שלי מצד אימא נלקח למחנה הריכוז זקסנהאוזן, ומשם נתנו לצאת רק אם עוזבים את גרמניה. הבעיה הייתה שרוב מדינות העולם לא נתנו אישורי כניסה ליהודי גרמניה, כולל ארץ ישראל. הם חיפשו בכל הקונסוליות והתברר שיש אישורי כניסה רק לבוליביה או לשנחאי, בסין. לא ידעו כלום על המקומות האלה. הם קיבלו ויזה לבוליביה ונסעו לשם. מברלין לפריז לג'נובה ברכבת, משם לפרו באונייה (לבוליביה אין ים), ועוד פעם ברכבת ללה פס.

אבא שלי גם הגיע באונייה וברכבת. אחותו עם המשפחה שלה כבר גרו בלה פס. רציתי גם להזכיר לך, איתמר, ש-90% מהמשפחות של אבא ואימא שלי נספו בשואה: דודים, דודות, בני דודים, בנות דודה וגם אחות למחצה בשם דורוטקה, לכן קראו לי דורותי.

ההורים שלי התחתנו ב-1948 ואני נולדתי ב-1949. אח שלי פרנקלין נולד ב-1953. אני ואח שלי למדנו בבית ספר אמריקאי, אותו בית ספר מהגן עד י"ב. אהבתי ללמוד מתמטיקה, היסטוריה, גיאולוגיה ולשון.

החלומות שלי היו: להצטיין בכדורסל, להצטיין בנגינה בפסנתר. בכלל, רציתי להצטיין בלימודים, כמו שאמר אבא שלי, שכיהודיה רק ככה אזכה ליחס טוב מצד התלמידים האחרים. מחשבה גלותית לגמרי, אבל היה משהו בזה, בכל זאת.

גדלתי בעיר יפה, בגובה 3,600 מטר, עם אקלים יותר מנהדר, אוויר יבש מההרים. בגלל הגובה יש באוויר פחות חמצן, אז המים רותחים ב-80 מעלות, מה שאומר שלוקח לתפוח אדמה שעה וחצי להתבשל. כפי שאמרתי, בבוליביה אין ים. בפעם הראשונה שראיתי ים הייתי בגיל 12, עמדתי שם ארבע שעות בצהריים ונשרפתי קשות. עד היום אני לא כל כך אוהבת את הים.

לא הייתי ציונית ולא חלמתי לחיות ישראלית. הייתי קומוניסטית. הצטרפתי למפלגה הקומוניסטית בלה פס, שהייתה בלתי לגאלית (לא חוקית). היה מסוכן אבל "מגניב", כמו שאתם אומרים. מאוד אהבתי את רעיונות הצדק החברתי, כי גדלתי בבית שדיברו על זה שכל בני אדם שווים (בבית היינו דתיים, קצת-חרדים). ובחוץ ראיתי את אי השוויון בכל מקום, במיוחד כלפי התושבים האינדיאנים – עוני רב וחוסר תנאים מינימליים לחיים טובים.

בארץ המשכתי בקו זה, הצטרפתי למפלגה הקומוניסטית והייתי פעילה בה, אבל היום פחות. עכשיו זה התור שלכם. ואיך באתי לישראל? מכיוון שאני חילונית לגמרי הבנתי שרק בישראל הילדים שלי יהיו יהודים.

איתמר, אספר לך גם קצת על סבא שלך. הסבים שלו חיו בקייב, איפה שהיו הרבה פוגרומים נגד היהודים. הברון הירש העשיר קנה אדמות בארגנטינה כדי שיהודי קייב יוכלו לצאת משם. כך הם עשו והגיעו למקום רחוק מאוד מעיר הבירה והיו צריכים להתיישב וללמוד לעבוד את האדמה. היו להם אדמות בכמות יותר גדולה מקיבוץ שלם בארץ.

האימא התחתנה עם האבא שלו והם עברו לחיות בבואנוס איירס, בארגנטינה, עיר הבירה. אבל נסעו לעיתים קרובות ל"שדות" וסבא בילה מאוד יפה שם, במיוחד ברכיבה על סוסים. בגיל 12 החליט שהוא עולה לארץ ועלה לבד עם עליית הנוער. הוא היה בכמה קיבוצים ובסוף נשאר בקיבוץ משגב עם בצפון. מקום יפה מאוד.

הזוית האישית

איתמר הנכד המתעד: בתכנית הקשר הרב דורי נהניתי מאוד משום שבאמצעותה ניתנה לי אפשרות להכיר את סבתא שלי מזוויות נוספות, ולה ניתנה האפשרות להתחבר אליי אפילו יותר. היה מאוד מעניין ללמוד על החיים בתקופה שבה סבתא שלי היתה צעירה. נחשפתי לסיפורים מעניינים ומצחיקים מהילדות שלה. לדעתי התכנית היא תכנית חשובה המאפשרת לך להבין טוב יותר את ההיסטוריה של המשפחה שלך.