מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה ניסלבוים, נולדתי בתאריך 6.11.1958. נולדתי בישראל, בעיר יפו. קראו לי סימה על שם סבתי שלי מצד אבי. קראו לה שרה סימה. אבי רצה לקרוא לי שרה, אבל אמי התנגדה, כי לכל הבחורות בעיירה בפולין קראו שרה, ולבסוף התפשרו על סימה.

לאמי קראו אולגה אלה. לאבי קראו אהרון וולף. אמי נולדה ברוסיה, ואבי נולד בפולין. ההורים הכירו במלחמת העולם השנייה. אבי ברח לרוסיה מהנאצים, ושם פגש את אמי. אצל אימא שלי בערבי שישי היה מתארח הסופר "שלום עליכם". אבי איבד את הקשר עם האחים שלו במלחמת העולם השנייה, כי הנאצים הפרידו ביניהם. אבי ברח עם האימא ואחד מאחיו לרוסיה, הם איבדו קשר עם שני אחים והאבא. בסוף המלחמה הם חזרו לעיר ממנה ברחו, והשכנים מסרו להם שהנאצים הרגו אותם.

בדיעבד התברר שהם לא מתו, ועלו עם אבא שלהם לארץ. האחים שלו חיפשו אותו בכל מיני תוכניות רדיו, אבל הוא חשב שהם מתו ולא חיפש אותם. יום אחד הוא עבר ניתוח, והיו לו ימי מחלה. יום אחד חזרתי הביתה וראיתי אותו בשוק. הוא אמר שהאחים שלו התקשרו אליו והוא לא היה מסוגל לדבר איתם, הוא נתן לי מספר טלפון וביקש שאתקשר. התקשרתי והתברר שזה באמת שני האחים שלו שאבדו. מסתבר שאבא שלהם כבר נפטר ונקבר בארץ, לאחר שהוא בכה במשך שנים על האובדן שלהם. ארגנו מפגש מיוחד עם האחים ובני הדודים, וכל מי שנשאר, והיה מאוד מרגש. היה מאוד מצער שהאבא כבר נפטר בלי לדעת ששני ילדים נוספים בחיים.

ילדותי

הוריי עלו לארץ בשנת 1957 והתחתנו במעבר בין רוסיה לפולין. אני גדלתי במעברת ג'סי כהן בחולון. הייתה לי ילדות מאושרת. היו לי המון חברים. ההורים של החברים בשכונה היו מכל מיני ארצות, והיה ממש קיבוץ גלויות. אחר הצהרים כל האמהות היו יושבות מחוץ לצריף ומפטפטות. אני למדת בבית ספר ויצמן, ומאוד נהניתי למרות שעשיתי המון שטויות. לא היה אחד שלא הכיר אותי בשכונה. דיברתי עם הוריי ברוסית ובפולנית. בילדותי הייתי משחקת משחקים כגון: תופסת, מחבואים וגומי היו לנו גם משחקים משלנו לדוגמא: היינו משרטטים מעגל עם סכין, כל אחד משרטט בתורו את המקום שמותר לו לעמוד עד שלא נשאר לו מקום והוא נפסל.

בנערותי, הייתי בנוער העובד והלומד. בתקופת הלימודים בעיקר למדנו ולרוב הייתי כל היום בחוץ עם חברי בשכונה. אך כל חופש היינו נוסעים לקיבוצים, ומאוד נהניתי מזה. אחר כך חלק מהחבר'ה הלכו לכפר סולד, ואני התגייסתי. את השירות עשיתי בשב"כ.

את בעלי מוטי הכרתי כשהייתי חיילת, הוא היה משוחרר. היו לנו חברים משותפים, והלכנו לחוף הילטון בתל אביב. הוא היה אז בחור צעיר בן 24, והזמין אותי לשחק מטקות. למחרת היום הוא התקשר אלי ואמר שהוא קנה מטקות והזמין לי לשחק לאחר מכן התחלנו לצאת ומאז אנחנו ביחד. התחתנו בתאריך 28.08.1979 לאחר שהשתחררתי. נולדו לנו שלושה ילדים: שיר שהתחתנה עם איזי, ונולדו להם שלושה ילדים – יואב, תמר ויעל; ליטל, שהתחתנה עם אביאל, ונולדו להם שלושה ילדים (אני- שחר, איתי וגיא); ולידור שטרם התחתן.

כיום אנו חוגגים במשפחה שלנו חוגגים ימי הולדת, משתדלים לאכול ביחד בחגים ובשבתות. משתדלים גם לעשות טיולים ביחד, נסענו כל המשפחה לקרוז באירופה לכבוד היציאה לפנסיה של סבא מוטי. בנוסף, התחביב הכי גדול שלי הוא לפנק את הנכדים. במיוחד אני אוהבת לטייל בעולם הגדול, והמשפט האהוב עלי הוא: "הטיול מתחיל". אני במיוחד אוהבת טיולים למקומות מיוחדים – הודו, לפלנד ומקומות דומים, מיוחדים. אני אוהבת לראות מקומות חדשים, ללמוד על תרבויות, ולאכול במקומות מיוחדים.

הזוית האישית

שחר: המפגש עם סבתא במסגרת התכנית היה מעניין ולמדתי ממנו הרבה. למדתי שסיפור העלייה של ההורים של סבתא שלי היה לא פשוט והם אפילו נאלצו להתחתן במעבר לארץ. הם הקימו משפחה והולידו את סבתא שלי. הערך שליווה את סבתא שלי בחייה לדעתי הוא אהבה וטוב לב, כי היא תמיד עוזרת לי ותמיד טובה אלי. לסיכום, אני אוהבת את סבתא שלי ולמדתי מהסיפור שלה.

סבתא סימה: מאד נהניתי והתרגשתי להתראיין אצל נכדתי שחר. זו היתה הזדמנות לספר לה משהו שלא ידעה על משפחתנו. כל התכנית מעולה ונהניתי ממנה מאוד. זה תרם גם לחיזוק הקשר ביננו. תכנית מעולה, שאפו ענק לצוות בית הספר על הובלת התכנית.