מאגר סיפורי מורשת

את עבודת השורשים והראיון בחרתי לעשות עם דודתי (אחות של אבא) מכיוון שאין לי סבא וסבתא משני הצדדים, ודודתי זהבה משמשת לי ולאחיי כסבתא.

דודתי זהבה בת 54, נולדה בשנת 1966 בארץ ישראל בעיר באר שבע. בעבר לימדה בחינוך המיוחד כרגע אינה עובדת. התחביבים שלה, קונדיטוריה וטיפול בנכדיה הקטנים.

הוריה נולדו במרוקו, במקומות שונים במדינה ועלו לארץ בנפרד. בתקופת עליתם ארצה החלו הגרמנים להיכנס למרוקו, אך לא הספיקו להגיע לעיר שלהם והם לא חוו את השואה.

דודתי מספרת: הוריי הם בני דודות, הכירו בישראל, אמא שלי עלתה בגיל 15 לארץ ואבא שלי עלה בגיל 19 לארץ יחד עם 2 אחיו.

גדלתי בבית חם, נעים, פתוח, השכנים והחברים היו באים הרבה, השכנים היו מבקשים מאתנו מצרכים ואנחנו מהם, גדלנו בבית עוטף מלא חום, אהבה ונתינה.

דיברנו בשפה העברית בעיקר.

היינו ילדים מאוד מלוכדים, גם בשכונה וגם בבית, ישנו תמיד ביחד מבחירה. גרתי בבניין עם חצר ושיחקנו עם כל ילדי השכונה. לא הייתה קינאה, הסתדרנו יפה. היינו ממציאים משחקים, מרכיבים קורקינט מעץ עם גלגלים, לא היו לנו משחקים קבועים אנחנו יצרנו את המשחקים, שיחקנו במה שיש ברחוב, קרטונים גדולים, סירים. הייתה לנו ילדות שמחה ומאושרת.

האהבה הראשונה שלי הייתה בגיל 13, הייתי בפנימייה בישוב תקומה, בית ספר מעורב בנים ובנות, התאהבות של ילדים.

את בעלי הכרתי דרך חברה משותפת שהיא הייתה גם המורה שלי כשהייתי קטנה. היינו חברות מאותה שכונה והיא החליטה שהיא מכירה בינינו, היא הביאה לו את המספר טלפון שלי בבית כי לא היו לנו ניידים באותו תקופה, כך הכרנו ועד היום אנחנו יחד.

במשפחתי ישנם חפצים שעוברים מדור לדור ומשמעותיים עבורי כגון מכתש עלי ומרבד, שזהו מעין שטיח קטיפה שבו אנחנו משתמשים בחגיגות המימונה, והוא שייך לסבתא רבא שלי.

ישנם מאכלים מסורתיים בביתנו, לחם ממולא בבצל, ירק ושומן, הדודה הייתה מכינה לנו והיינו מתענגים על זה.

ישנם מנהגים מסורתיים בעיקר בחגים כמו הברכה בליל הסדר מעל ראשי הסועדים.

החלום שלי היה להיות גננת והצלחתי להגשים אותו באופן חלקי, עבדתי בגנים אך לא למדתי להיות גננת, מימשתי את חלומי בכך שעבדתי עם ילדים במסגרת החינוך המיוחד.

"גידלתי אתכם כמו סבתא, הייתם כמו נכדיי והיה לי כייף לגדל אתכם, כשההורים היו יוצאים לנופש הייתם אצלי, עד היום אנחנו חוגגים חגים יחד.

אני מרגישה שאתם נכדיי לא אחייני. אתה היית המועדף עליי, יש לנו חיבור מיוחד במינו.

אני מאחלת לעצמי שאני אהיה בריאה ושאוכל להמשיך לארח אתכם בחגים, שנזכה לבלות עוד זמן איכות יחד, שתמיד תבואו לבקר ולהתארח אצלי.

אתם ילדים שיקרים מאוד לליבי, אני אוהבת אתכם מאוד, אתם חלק ממני, יש לך חלק מיוחד בלב שלי ואני גאה להיות דודה/סבתא שלך".

הזוית האישית

ליאור: נהנתי לבצע את תוכנית הקשר הרב-דורי עם דודתי זהבה, למדתי פרטים חדשים שלא ידעתי. למשל, אודות הילדות שלה וההכרות עם בעלה. אני שמח שדודתי נרתמה למשימה יחד איתי דבר שחיזק את הקשר שלנו.