מאגר סיפורי מורשת

שמי כפיר, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה סיפור מחייו של סבי, עמוס לויטה, אל מאגר המורשת של בתכנית.

סבי, עמוס, נולד בשנת 1945, כאשר הבריטים שלטו בארץ ישראל ופעילות המחתרות הייתה בשיאה. לאביו של סבי, סבא רבא שלי (ז"ל), קראו בייניש לויטה. בייניש נולד בארץ ישראל, ביפו, בשנת 1907. בשלב מאוחר יותר משפחתו עברה לפתח תקווה. בגיל 6 התייתם מאביו ובגיל 8 נאלץ לעזוב את בית הספר ולפרנס את משפחתו. אביו של בייניש, שסבי לא זכה לראותו מעולם, קבור בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. אמו של בייניש הייתה אופה לחמים ובייניש היה מוכר אותם לטורקים וכך הם התפרנסו. כשבייניש התבגר הוא עבד בכל מיני עבודות של חקלאות ובנייה.

בייניש היה אחד ממייסדי מושב גת רימון. בשנת 1926 הוא עלה על הקרקע עם עוד שישה גברים. בלילה, ערבים התקיפו אותם, חבריו ברחו ורק הוא נשאר לבד לשמור על הקרקע. העלייה הרשמית על הקרקע הייתה בשנת 1932. בייניש היה חבר בארגון 'ההגנה'.

לאמו של סבי, סבתא רבתא שלי (ז"ל), קראו חוה לויטה. חוה נולדה בליטא בעיר בשם קובנה בשנת 1912. בצעירותה היא הייתה פעילה ב"הכשרה" על מנת לקבל רישיון לעלות לארץ ישראל ("סרטיפיקט"). בשנת 1931 היא עלתה לארץ. בשנת 1933 בייניש וחוה התחתנו. חוה הכירה את בייניש כשעבדה בקטיף תפוזים ובייניש היה מנהל עבודה בפרדסים בהם עבדה. בשנת 1935 נולדה בתם הבכורה חיה, בשנת 1940 בנם האמצעי זרח ובשנת 1945 סבי.

ילדות

ילדותו של סבי שונה מזאת שאנו רגילים אליה היום. סבי נולד בבית יולדות בפתח תקווה בשנת 1945 וגדל והתחנך כל שנותיו במושב גת רימון שליד פתח תקווה. סבא מספר: "אני מגיל צעיר אהבתי מאוד את המושב ואת המקום, את החיים שהיו שם, את המרחבים שיכולנו להשתולל ולהתרוצץ בהם" הוא מספר על המושב. סבי למד בפתח תקווה בבית הספר "הס", שקיים עד היום.

מדי יום הגעתי מהמושב לבית הספר, בקיץ על אופניים ובחורף באוטובוס. הייתי צריך לחכות זמן רב עד שיגיע האוטובוס, שנסע על כביש צר ועל חול. בחופשים תמיד הייתי עוזר להוריי: בלול, בתערובת, באיסוף הביצים ובפרדס, בקטיף פרי ההדר והובלתו בעגלה בעזרת ארגזים לבית האריזה שהיה לנו בחצר. אז היו אורזים את הכל בחצר. היו באים פועלים ואורזים".

בילדותו היה סבי חבר בתנועות נוער. "הייתי ב'תנועה המאוחדת' ולאחר מכן עברנו ל'נוער העובד והלומד'. זאת הייתה חוויה, מכיוון שאני באתי מהמושב והרבה באו מהעיר. היינו יוצאים יחד, מבלים, עושים פעולות. זאת חוויה שאני ממליץ לכל אחד לעבור אותה".

לסבי הייתה חוויית ילדות מיוחדת: "בקצה המושב הייתה בריכת השקיה גדולה לפרדסים ולא היה לה גג. היינו באים, החבר'ה הצעירים, לחורשה ועולים משם לבריכה, שוחים בה וככה למדנו לשחות. כל פעם שהיינו שומעים ממרחק שבעל הבריכה מגיע עם רכב שהיה מרעיש למרחקים, היינו קופצים, יורדים למטה ומסתלקים מן המקום וככה לעולם לא תפסו אותנו".

כשנולד, הבריטים עוד שלטו בארץ במסגרת המנדט הבריטי. כשנשאל על המנדט הבריטי הוא מספר: "אני באופן אישי לא כל כך זוכר אותם, אני זוכר אותם יותר מהסיפורים. אני רק זוכר שבנו לי עגלה קטנה מעץ שהייתי גורר אותה, הייתי עדיין ילד קטן, וכשעברתי במושב עברו הבריטים ולקחו לי מהעגלה כל מיני מטבעות שהיו לי שם".

צבא

בשירותו הצבאי סבי שירת בחיל חימוש ועסק בטנקים. "אני למעשה עסקתי בתפקיד של תכנון ופיקוח כיוון שהשלמתי את לימודיי והוסמכתי  להנדסאי" הוא מספר על תפקידו. "במלחמת ששת הימים, אנחנו הצטרפנו כפלוגת חימוש לחטיבה 7 שלחמה בסיני. היום, כשאנחנו מסתכלים על המלחמה ממרחק הזמן, היא נראית קלה, הסתיימה מהר מאוד יחסית, עם כל מיני חוויות מיוחדות במינן. לדוגמה, אני מאוד אהבתי לנסוע להביא את המים כשהיינו סגורים והיינו צריכים מים. למה? כי במקום שהיינו לוקחים ממנו את המים, יכולתי להתקלח וכך להתרענן לאחר ימים בשטח". לאחר מלחמת ששת הימים, השאירו את סבי עוד מספר חודשים בקבע, עקב המלחמה.

בשנת  1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. כשנשאל עליה, קולו משתנה. "בשנת 1973 גייסו אותי ביום הראשון של מלחמת יום כיפור ושחררו אותי בין האחרונים בצבא. זאת הייתה חוויה קשה, שעד היום הזיכרונות שלי ממנה לא טובים. היינו ברמת הגולן במספר גזרות, ספגנו הפגזות, ראינו דברים לא יפים, והיו גם שני מקרים בהם הייתי קרוב להיפגע. באחת ההפגזות נפל לידי רסיס גדול, פגע לי בקסדה וחרץ אותה. המקרה השני היה כשהיינו בתוך הזחל"ם, אז פתאום נורה לעברנו טיל. אבל כיוון שזה לא היה טיל מהיר כמו טילים בימינו, הצלחנו לקפוץ החוצה בזמן ולמזלנו, בסופו של דבר, הטיל גם לא פגע בזחל"ם". הימים הראשונים למלחמה היו קשים מאוד. לא היה לנו בדיוק מה לאכול ומה לשתות. כשעברנו ליד קיבוץ נכנסנו למטבח לאחר שכולם ברחו ועזבו את המקום וגילינו ירקות. כל כך שמחנו שמצאנו מה לאכול" הוא מספר בחיוך. "כך עברנו את החורף עם שלג קשה מאוד בכל מיני גזרות עד שהשתחררנו וחזרנו הביתה".

עבודה

כאשר סיים את בית הספר התיכון, סבי המשיך ללמוד להסמכת הנדסאים בבית הספר של הטכניון. לאחר מכן התחיל לעבוד בתעשייה האווירית, בהתחלה במחלקת הנדסה שעוסקת בייצור חלקי מטוסים.

"אחרי חודשיים בהם עבדתי במפעל, החליטו להתחיל להיכנס לנושא 'מחשוב'. זה לא היה בדיוק מחשבים כמו שאנחנו מכירים היום, אבל כל המהנדסים המבוגרים שהיו שם והטכנאים חששו. אז אמרו: 'תשלחו את הצעיר הזה שרק עכשיו בא לעבודה שהוא ילך ללמוד את נושא המחשוב. כך נכנסתי לנושא, למדתי, השתלמתי בארצות הברית, במספר מפעלים גדולים, למשל מפעל שקראו לו 'מקדונלד דאגלאס', שכיום הוא חלק מחברת 'בואינג' ובאוניברסיטה בשיקגו. חזרתי לארץ ולאט לאט התפתחנו בכל נושא הייצור הממוחשב והמחשבים. הגענו לשלב כזה, שהיחידה שניהלתי הפעילה את המחשב החזק ביותר בעוצמתו בתעשייה בארץ, ואני התחייבתי לפנטגון של ממשלת ארצות הברית שאף אחד לא יוכל להשתמש בו חוץ מאיתנו, לצורך העבודות שלנו" הוא מתגאה.

"זה היה מחשב ענק עם צינורות קירור גדולים מנחושת ועם מערכות מיזוג אוויר שתפס שטח שהיום אפשר להכניס בו מאות מחשבי PC שכל אחד בעוצמתו הרבה יותר חזק מאשר אותו מחשב ענק שהפעלנו."

"כך עסקתי בהרבה מאוד פרויקטים, הייתי בהרבה מאוד מדינות בעולם, ויצרתי קשרים עם מפעלים שונים ברחבי העולם לצורך רכש ציוד מחשוב, בחלקו חדשני, ולצורך ייצור חלקים. רקמתי מערכת קשרים מסועפת עם חברות שונות ברחבי העולם. לאחר מלחמת יום כיפור, התקדמתי בעבודה במסגרת התפקידים שלי עד שהפכתי לאחראי על הנדסת ייצור, תפקיד במסגרתו הייתי אחראי על הרבה מהנדסים וטכנאים מהארץ ומחו"ל. העסקנו גם אנשי מקצוע בחו"ל בכל מיני תפקידים ותחומים תוך שיתוף פעולה. לימים הפכתי גם לאחראי על הייצור, היו לי הרבה פגישות בחו"ל לצורך 'משאים ומתנים' בקשר לרכש והצעות מחיר, ופעלתי להביא לתעשייה האווירית פרוייקטים כדי שלכולנו תהיה פרנסה".

סבי המשיך בעבודתו עד גיל 67 שאז הגיע מועד הפרישה שלו לפנסיה. "כשבא זמן הפרישה לפנסיה, באו וביקשו: 'אולי אתה מוכן להישאר עוד קצת?' בהתחלה בהתנדבות, אחר כך קצת בשכר וככה הצליחו למשוך אותי עוד שנה וחצי. כשבשנה וחצי האלו רצו שאעשה דברים של עשר שנים קדימה. אבל לא תמיד מצליחים. מבחינתי, העבודה הייתה חוויה נהדרת וחיובית מאוד".

הזוית האישית

כפיר הנכד המתעד: במהלך העבודה בתכנית גיליתי עד כמה אני נהנה לבלות ולעבוד עם סבי. הופתעתי ממגוון הסיפורים שהיו לו ושמחתי מאוד על כך שהוא הסכים לשתף אותי מסיפורים מילדותו ומחייו שלא שמעתי ממנו עד למועד הכנת הסיפור. בנוסף, למדתי מסבי על כמה שונה הייתה ילדותו מילדותי וללמוד מכך. במהלך העבודה יחד סבי לימד אותי דברים חדשים והראה לי דברים מנקודת מבט חדשה ופרספקטיבה אחרת ונהניתי מכך מאוד.