מאגר סיפורי מורשת

אספר לך שירי היקרה מעט על הבית המיוחד שגדלתי בו.

בילדותי עד גיל 14 גרתי בשכונת "חליסה" בחיפה, זאת הייתה שכונה שהיו בא הרבה משפחות שהגיעו מרומניה מפולין מרוסיה ממרוקו מסוריה ועוד. ברחוב נשמעו המון שפות שהמבוגרים דיברו ואנו הילדים דיברנו בעברית. משפחתי הגיעה מסוריה, סבא שלי דיבר איתי בעברית וכך למדתי את השפה.

לסבא שלי הייתה מאפייה של פיתות ולחמניות, המאפייה הייתה בקומה הראשונה של הבית הארובה של המאפייה עברה דרך הבית וכולנו נהנינו מריחות המאפים.

הבית שלי

הבית שגרנו בו היה בית בן שלושה חדרים. חדר אחד להורים שלי ולאחי, חדר שני לסבא וסבתא שלי וחדר נוסף לאחים של אבא. כך גרו פעם בבית אחד כמה משפחות. כמו כן המטבח היה משותף ושירותים לכולנו ביחד. היום זה נראה מוזר אבל נהנינו צחקנו וחווינו חוויות רבות.

סבתא שפרה עם הוריה

 השכנים שלי

חשוב לי מאוד לספר על יחסי שכנות טובה בין השכנים. הדלתות לא היו נעולות ואנחנו כילדים הרגשנו הכי בנוח להיכנס לשכנים לאכול ולשחק. בילדותי גם לא הייתה טלוויזיה בבתים לא היה אינטרנט ולא טלפונים ניידים.

הילדים נהגו לשחק ברחוב בחופשיות בקפיצה על חבל, מחבואים, חמור ארוך, חמש אבנים, גומי ועוד. במועדון הנוער הסמוך לביתנו נהגנו לראות סרט קולנוע פעם בשבוע בימי רביעי.

הייתה לנו ילדות פשוטה אחרת ומאושרת.

הזוית האישית

שירי הנכדה: "סבתא, הסיפור שלך היה מעניין מאוד ותודה רבה שחווית איתי את המפגשים."

סבתא שפרה: "שירי באמצעות התכנית הקשר הרב דורי הבנתי כמה את ילדה בוגרת, סקרנית ונבונה. אשמח תמיד לשתף אותך בחוויות מילדותי."