מאגר סיפורי מורשת

סבתא שפרה מספרת לנכדתה, אוריה מטלון, על הילדות המאושרת בשכונת "חליסה" בחיפה:

"הבית שגרנו בו היה בית מלא משפחה, בית בן שלושה חדרים, שבו גרו סבא, סבתא, אחים של אבא, הוריי ואנחנו שלושה ילדים. בכניסה לבית היה חדר שנקרא "הול" – שם היינו מתכנסים לארוחות משותפות ולמפגשים משפחתיים. בקומה הראשונה של הבניין הייתה מאפייה של סבא – שם אפו לחמניות ופיתות. אהבתי לבלות שעות ארוכות במאפייה, לראות את אבא וסבא קולעים חלות, לחמניות ופיתות. אהבתי את הריח ואת הטעם.

לשכנים לא היו באותם ימים תנורי אפייה בבתים ולקראת שבת היו הנשים מכינות בביתן מאפים לשבת ובאות לאפות בתנור המאפייה. עד היום זיכרון הילדות שלי זה ריח המאפים של השכנים שהגיעו והתקבצו ממדינות רחוקות: מרוקו, עירק, רומניה, סוריה, רומניה.

אוצר המילים היה קטן בעברית, ובכל זאת הבינו זה את זה. יחסי השכנות היו נדירים – הדלתות היו תמיד פתוחות לרווחה והייתה עזרה הדדית.

אנחנו כילדים שיחקנו ברחוב עד שעה מאוחרת. משחקי הילדות שזכורים לי: קפיצה בחבל, חמש אבנים, עמודו, תופסת, מחבואים, חמור ארוך או סתם כך ישיבה על מדרגות הבניין עם בדיחות, חידות ומעשיות. פעם בשבוע היינו כל הילדים הולכים למועדון לצפות בסרט קולנוע. כולנו התרגשנו מסרטי "טרזן" ומערבונים.

מה אהבתי במיוחד? אהבתי מאוד ללכת עם סבא יד ביד לבית הכנסת בשבתות ובחגים. אהבתי מאוד את סעודות השבת עם זמירות ומעשיות שסבא היה מספר, כולנו ישבנו בשקט, הקשבנו ונהנינו. אהבתי מאוד את יחסי החברות בין השכנים, את העזרה ההדדית, את המאכלים השונים שהיינו מכבדים ומתכבדים. אהבתי לשמוע ברקע שירים ביידיש של השכנה זהבה וגם שירים של אום כולתום של משפחת כהן.

הכל היה מעורב, פשוט, יפה ותמים. מתגעגעת.

הזוית האישית

סבתא שפרה: בזכות הקשר הרב-דורי נזכרתי בילדותי.

אוריה הנכדה: הסיפור של סבתי מעורר הערצה, אני מאחלת לה בריאות ושמחה.