מאגר סיפורי מורשת

נולדתי לפני קום המדינה. הוריי גרו בחיפה, לא הייתה לנו עצמאות. היה חשש שהאיטלקים יפציצו את האיזור. הם היו בעלי ברית של הגרמנים במלחמת העולם השנייה, לכן נסעו הוריי לפתח תקוה ונולדתי בבית החולים בילינסון.

 

גדלתי בחיפה. אני זוכרת את "הכלניות", זה היה הכינוי של החיילים הבריטים. הם היו עורכים סריקות בבתים, היו יורים. היינו הולכים כפופים ברחוב ומתחבאים כדי לא להיפגע. השמחה הייתה גדולה כשהייתי בת 8 וזכינו לעצמאות. גרנו בהדר ברחוב הרצליה. היו יריות ברחוב. היינו הולכות (במשפחה היו רק בנות) לבית הספר עם אמנו, כפופות, ברחוב עליון כדי להתחמק מפגיעה כשהיו "כלניות" על גג ביתנו (גרנו בקומה השלישית, העליונה). התחבאנו לפי הוראת אבינו מתחת לשולחן האוכל הכבד. לא היו בבניין לא מקלט וכמובן שלא היה ממ"ד. באזעקות היינו יורדים לחדר המדרגות למטה, הילדים במעילי רחצה, פגישת שכנים – חוויה.

 

הבניין היה בנוי בצורת חי"ת, שלושה חדרי מדרגות. היינו ילדים רבים, שיחקנו משחקים מסוגים שונים: מחבואים, תופסת, קלאס, חבל וגם חרוזים, זהבים-עטיפות ממתקים, חנות ירקות-עלים ופרחים, ומה לא? היינו מבלים בחצר עד שהאיצו בנו לחזור הביתה. לא היינו בחוגים, קייטנות וכדומה, אז היה הכל מצומצם וצנוע, העסקנו את עצמנו כיד הדמיון. היינו חברים וגם רבנו. היו גם ברוגז ושולם, שמחה וגם בכי ועלבון. חוויות של אחר הצהריים ושל חופשות בזמן שלא היינו בבית הספר. 

 

אחרי קום המדינה הגיעו לארצנו קרובי משפחה. סוף סוף יכלו לבוא. הם ברחו מפולין בזמן המלחמה והיו ברוסיה וכך ניצלו. קרובים אחרים לאסונם-אסוננו נספו, במחנות הנאצים וגם ביערות עם הפרטיזנים. הודות לעצמאות ישראל הצליחו בני משפחתנו שבאו מהגולה לבנות בארץ חיים. הם התחילו לעבוד, הילדים למדו, גדלו והקימו משפחות. זאת מתנת העצמאות!