מאגר סיפורי מורשת

שמי גלה וולקויצקי. קראו לי בשם זה כי היו לי שערות שחורות הדומות לציפור גלקה, נולדתי ברוסיה באזור קווקז בעיר גרוזני. נולדתי בשנת 1941 ב-18 לדצמבר. בארץ עיברתו את שמי לגלית.

אני בת יחידה לשני הורים, לאמי קראו גניה, היא רוב הזמן עבדה כרואת חשבון אז רוב הזמן הייתי עם סבתי והיא גידלה אותי. חייתי בבית פרטי עם שלושה חדרים, היינו מתרחצים במתקן ציבורי בשם באניה (מקום רחצה עם עוד אנשים) וכביסה היינו מכבסים לבד בבית בידיים, לא הייתה מכונת כביסה.

כשהיה זמן פנוי היינו משחקים בחוץ בחצר, קוראים ספרים, משחקים במחבואים או תופסת והכי חשוב – היינו נהנים. היינו חברי כיתה טובים ומאוחדים, כל אחד גר במקום אחר אבל היינו מצליחים לקבוע להיפגש. אז עוד לא היו טלפונים אז לא היה אפשר להתקשר, אם היינו רוצים להיפגש היינו קובעים מראש שעה ומקום והיינו נפגשים.

קראו לבית הספר שלי בית ספר מספר חמש, למדנו מקצועות חובה רק שבמקום שפה היינו לומדים רוסית. לא אהבתי אף אחד מהמקצועות חוץ מספורט אבל עדיין היו לי ציונים ממש טובים, בין ארבע לחמש. הייתה לי מורה פעם שאני זוכרת אותה טוב טוב עד היום, המורה למתמטיקה שלי, היא הייתה ממש טובה ואהבתי אותה מאוד! הייתה לנו אז תלבושת אחידה, חצאית אפורה וחולצה שחורה ובחגים זה היה חולצה מכופתרת לבנה. כאשר לא היינו מתנהגים יפה היו לוקחים לנו את המחברת ורושמים שם הפרעה. לא היה לנו חדר אוכל בבית הספר אלא כל אחד היה מביא לעצמו אוכל מהבית ואז היינו מסיימים ללמוד בסביבות השעה שתיים.

כשהייתי מבריזה מהשיעורים פעם בהרבה זמן והיינו הולכים עם כמה ילדים ליער לטייל, לא הייתי מספרת לסבתי את זה כי היה אז מסוכן. סבתי לא ממש התעניינה באיך עבר עליי היום בבית הספר, היא הייתה יותר מתעניינת בציונים שלי. כשהייתי מקבלת ציון רע, הייתי מוחקת את הציון ומקשקשת מאית. היה קשר טוב בין החברים ובין ההורים לילדיהם ולי היה קשר ממש טוב עם סבתי. היה לנו חוג שירה שבו הייתי הולכת לשיר, מאוד אהבתי לשיר ואני אוהבת עד היום.

כשהיינו רוצים להכיר בני זוג היה אולם שבו היינו משלמים כסף ואז הבן היה מזמין את הבת לרקוד או שהבת הייתה מזמינה את הבן לרקוד. אני ובעלי כיום הכרנו באוניברסיטה ושם הפכנו לזוג מאוהב. לאחר כמה שנים נולד לי ילד בשם איגור שנפטר בגיל עשר מתאונה, לאחר עשר שנים נולדה בתי גניה – כיום היא אימא גאה ומאושרת לשלוש ילדים: יגאל, קרן ויאיר.

בעת הכרזת מדינת ישראל אני הייתי ברוסיה, למדתי התפתחתי וגיליתי דברים חדשים. עליתי לארץ ישראל בשנת 1996 בעקבות בתי גניה, ואני מאוד שמחה לגור פה. כיום אני גרה בעיר נתניה ואת השפה עדיין לא יודעת אך לומדת לאט לאט. חלק מהשכנים שהיו לנו והחברים עברו לארץ ישראל גם לפנינו. יש לי זכרונות טובים מהעלייה לארץ, היו פה אנשים מאוד חמים ונעימים, והיה שפע בחנויות, זה מאוד הרשים אותי.

הזוית האישית

קרן הנכדה המתעדת: זו הייתה חוויה מרגשת ומעניינת להכיר דברים שלא ידעתי על סבתי.