מאגר סיפורי מורשת

שמי מאור שדה גרוסמן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סיפורם של סבא וסבתא שלי, שלמה ושרה מנור אל מאגר המורשת של התכנית. כאן תקראו על איך סבא סבתא שלי נפגשו, אבל לפני שבכלל נתחיל עם סיפורם, נספר את סיפורי סבא רבא וסבתא רבתא שלי.

מספר סבא שלמה: "סבא רבא מוטי נולד וגדל במשמר הירדן, למשפחה של חקלאים שנלחמה בכנופיות פדאיון שבאו במטרה לחבל ביבולים ובמגורים של המתיישבים. באחד האירועים הרג סבא יוסף, אבא של סבא רבא מוטי, את אחד מראשי הפורעים, ואז יצאה משפחת ההרוג לנקמת דם. היות והמשפחה לא רצתה בקרבות והרוגים, הוחלט על ידי ה"מוכתר" של משמר הירדן, ששם סבי שלמה כשמו, כי משפחתו של סבא יוסף תוברח מהארץ לברזיל עד יעבור זעם. אבל על מנת להבטיח את שובה של המשפחה לארץ, עליהם להשאיר את סבא רבא מוטי בארץ כפיקדון, וכך היה. בזכות זאת הכרנו חלק גדול מהמשפחה המורחבת, לדוגמה: הרב יצחק גרוסמן, חתן פרס ישראל, שהוא בן דוד וקשור אלינו עד היום. סבא מוטי, שגדל בבית סבתו, קיבל חינוך רביזיוניסטי והיה חבר בארגון האצ"ל. הוא הוגלה בסזון, שהיה בתקופת המנדט הבריטי לקניה, אוגנדה ואריתריאה, שם שהו תקופה ארוכה, כארבע שנים, ושבו לארץ אחרי שהמדינה הוקמה.

סבתא שושנה נולדה בפולין. היא עלתה לארץ לפני מלחמת העולם השנייה, ולשמחתנו, לא עברה את סבלות השואה. אביה, סבא ישראל, התנדב ויצא לקרבות באירופה, וחזר בריא ושלם משם, סבא מוטי וסבתא שושנה נפגשו בפתח תקווה לפני הגירוש של סבא מוטי, שמרו על קשר מכתבים ביניהם ומיסדו את הקשר לאחר שסבא חזר לארץ."

מספרת סבתא שרה: "סבא רבא דב נולד בשנת 1926 ברומניה, היו לו שני אחים ואחות. סבא דב היה נער כבן 14 כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הוא, אחותו ושתי בנותיה והוריו הובלו למחנה אשוויץ, משם רק הוא שרד. שני אחיו הגדולים היו במחנה עבודה וגם הם שרדו. סבא דב הובל באחת מצעדות המוות למחנה דכאו, משם שוחרר על ידי האמריקאים, שהביאו איתם הרבה אוכל. רופא שהיה איתם הזהיר אותם לא לאכול, דבר שמנע מוות של אנשים.

בחנוכה בשנת 1945 סבא דב חזר לעיר הולדתו נאג' בניה, שם פגש את שניים מאחיו ששרדו את התלאות שעברו. בשנת 1946 החלו לרכז את הנוער שחזר מן המלחמה, ריכזו אותם בקבוצות קטנות כדי להעלות את הנוער לארץ ישראל בעזרת הסוכנות היהודית ועלייה ב'.

סבא דב עלה עם האוניה "רפיח", ההפלגה הייתה לכיוון ארץ ישראל. בדרך הייתה סערה חזקה והאונייה נהדפה לתוך מפרצון של אחד מאיי יוון. תוך חצי שעה שקעה "רפיח" למצולות הים, חלק מהאנשים קפצו לאי וחלקם טבעו בים. האי שאליו נהדפו נקרא "סירנה", על האי חיה משפחה אחת בלבד. במשך שלושה ימים אווירונים זרקו שמיכות ואוכל לניצולים, עד שבאו האנגלים והעבירו את הניצולים למחנה מעצר בקפריסין.

בתחילת שנת 1947 התקבלה החלטה להעביר חלק מן הילדים לארץ ישראל וסבא דב הגיע לקיבוץ עין חרוד, שם היה שנה וחצי, למד עברית עד שגוייס לצה"ל. הוא שירת בחיל הים עד שיצא לפנסיה. לאחר צאתו לפנסיה, הוא עבד במפעל "אורדן" שם ייצרו את טנק המרכבה.

סבתא צילה נולדה בשנת 1933 בעיר רמניקו-סרט ברומניה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, סבתא צילה הייתה בת 8, העיר הייתה תחת משטר נאצי והחיים היו קשים. בתום המלחמה, עלתה סבתא עם הוריה באניית המעפילים ”פאן-יורק". ב30 לדצמבר 1947 האנגלים עצרו את האונייה כשהגיעה לחיפה ושלחו אותה לאי קפריסין, שם שהו עד מאי 1948.

ב-12 במאי 1948 הם הגיעו לנמל תל אביב, שהו שם שלושה ימים, וב-15 במאי (יום הקמת המדינה) הם הגיעו למושב אביחיל, שם גר דוד של סבתא צילה שעלה בשנות ה-30. הם גרו ביחד, סבתא עבדה בפרדסי המושב, אחר כך עבדה בצרכניית המושב.

יום אחד סבתא צילה נסעה עם דודה לקיבוץ עין חרוד, שם פגשה את סבא דב, הם הכירו, סבתא התגייסה לצבא וכשהשתחררה הם התחתנו. לסבא דב וסבתא צילה נולדו שלוש בנות: מרים, שרה ומיכאלה."

[מאור המתעד:] עכשיו, לאחר שקראתם את סיפורי סבא רבא וסבתא רבתא שלי, נספר את סיפור הפגישה של סבא סבתא שלי.

מספר סבא שלמה: "נולדתי בתל אביב, בתאריך 26.1.1954 בתור שלמה גרוסמן. גדלתי בפתח תקווה, יש לי שתי אחיות, נילי (ז"ל) ואירית. לאחר שסיימתי בית ספר טכני של חיל האוויר התגייסתי לצבא. אחרי כמה חודשים בקורס טיס, הוצבתי כטכנאי קשר מוטס בטייסת הליקופטרים, נשלחתי מטעם הצבא להשתלמות על מסוק בל-212 בארה"ב. בעקבות זאת, על פי הנחיית הצבא, עוברת שם משפחתי ל'מנור'. בצבא פגשתי את אריה קרן. בחתונה של אריה ראיתי את שרה, שהייתה חברת ילדות של תמרה. שם סבתא החליטה שאני אהיה בעלה."

סבא שלמה וסבתא שרה ביום חתונתם

מספרת סבתא שרה: "נולדתי בחיפה בתאריך 8.1.1956. גרנו בחיפה במשך חצי שנה לאחר מכן עברתי למושב אביחיל מכיוון שסבא מיכאל שלי נפטר והיות שאמי צילה הייתה בת יחידה היא הייתה היחידה שיכלה לעזור לאמה במושב. היה להם פרדס ולול. את הילדות שלי העברתי בעזרה במשק האכלתי את התרנגולות, עשיתי קטיף.

למדתי בבית ספר יסודי באביחיל, ואת התיכון למדתי בבית ספר שרת בנתניה. לאחר מכן התגייסתי לצבא, שירתי בחיל הים בתור פקידת קצין חובה, זאת הייתה תקופה נהדרת בחיי. בתום הצבא למדתי מקרא ולשון באוניברסיטה, הכי אהבתי להכין תלמידים לבגרות בלשון. בחתונה של שכנתי תמר זמיר, הכרתי את שלמה שהיה חבר של אריה מהצבא.

השדכנים

יצאנו והייתה תקופה יפה מאוד עד שהחלטנו להתחתן בתאריך 7.7.1977. באותו רגע סבתא שושנה, אמו של שלמה, החליטה שאני לא מתאימה לשלמה מכיוון שאני ממוצא רומני. כדי ששלמה יעזוב אותי, שיחדו אותו וקנו לו אוטו, ובאמת נפרדנו לתשעה חודשים, והיות וכבר היה אוטו, היה לשלמה יותר קל להגיע אלי מפתח תקווה לאביחיל.

שלמה היה עיקש מול ההורים שלו ובסוף התחתנו בתאריך 5.6.1978. נולדו לנו שתי בנות: הדס וסמדר (מאור המתעד: סמדר היא אימא שלי). משתי הבנות נולדו לנו שבעה נכדים.

כל המשפחה יחד

הזוית האישית

מאור הנכד המתעד: למדתי מן התוכנית דברים שלא ידעתי על סבא וסבתא שלי.

סבא שלמה: נזכרתי באירועים מעברי ובהיסטוריה המשפחתית ושמחתי לספר לנכדי.

סבתא שרה: למדתי להכיר את נכדי במסגרת בית הספר ופעילויות בית הספר.