מאגר סיפורי מורשת

סבי אריה ברמן מספר…

אני אריה (ליביו) ברמן, יליד העיר בוקרשט ברומניה בשנת 1951. אבי עבד בתקופה זו בעיתון המפלגה הקומוניסטית בעוד שאמי עסקה בגידולים. באותו הזמן הם הגישו בקשה לעלות לארץ ישראל. לאחר מכן אבי פוטר מעבודתו והמצב הכלכלי בבית הורע ורק עזרה מצד הורי אמי אפשרה את קיומנו.

ילדותי 

ילדותי ברומניה עברה בחיק הורי ומשפחתי מצד אמי, בעוד שמשפחתי מצד אבי כבר עלו לישראל. בהגיעי לגיל שלוש וחצי נוספה להורי תינוקת קטנה וזאת אחותי הקטנה חנה.

אני ואחותי הקטנה בילדותנו

עד גיל שבע הייתי בגן ילדים עירוני בבוקרשט, ואז בגיל שבע התחלתי את לימודי בבית ספר בכיתה א'. חודשיים לאחר מכן קיבלנו אישור לעזוב את רומניה ולנסוע לישראל.

המסע לארץ

המסע לישראל החל בנסיעה ברכבת מבוקרשט לאוסטריה, לעיר וינה ומשם ברכבת לעיר נאפולי באיטליה, בה שהיינו שבועיים, לפני המשך הדרך בהפלגה לנמל חיפה. בהגיענו לארץ הועברנו לקיבוץ גבעת ברנר, שם צורת החיים לא התאימה להורי והועברנו למעברת תל צור, שבקצה אבן יהודה, שם התחלתי שוב ללמוד בכיתה א'.

תקופת המעברות

החיים במעברה נמשכו כשנתיים בהן חווינו חיים שונים מכל מה שהכרנו עד אז, הן מבחינת החשיפה לתרבויות חדשות ושונות שלא הכרנו ובליל השפות והן מבחינת כל צורת החיים. נחשפתי למבנים ארעיים מסוג צריפים, עם ציוד לבית כמו רהיטים מינימליים וציוד מטבח מינימלי שניתן לנו ע"י הסוכנות. כאן הכרנו ילדים מתרבויות שונות והתוודענו לצורת חיים שונה מכל מה שהכרנו עד אז.

תקופת בית הספר ולימודים

עם ההגעה למעברה, התחלתי את לימודי בכיתה א' החל מהשליש השני והמשכתי באותו בית ספר גם בכיתה ב'. קשיי הקליטה בבית הספר היו גדולים בגלל אי הכרת השפה העברית.

שלום כתה א'

בסיום כיתה ב', התחילה תקופת הנדודים התכופים שלנו עברנו לעיר יפו, בת ים וחולון וזאת בגלל הצורך במציאת מקום עבודה להורי שלא הייתה בנמצא בכל מקום והקושי בהתניידות ממקום למקום. מעברי הדירה גרמו לי להחליף בתי ספר בתדירות גבוהה, דבר שהקשה על יצירת חברויות באופן רציף וזאת עד הגיעי  לבית ספר תיכון "קוגל" בחולון שבו למדתי את כל ארבע שנות הלימוד. בתקופת התיכון התחלתי גם לשחק כדורגל בקבוצות באזור יפו, בת ים וחולון. כמו כן עבדתי בעבודות שונות בשעות הפנאי, לשם השגת דמי כיס וקצת עזרה להורי.

תקופת הבגרות

תקופת הבגרות שלי התאפיינה בעיקרה בחברות עמוקה עם חבריי לספסל הלימודים, גם בשעות שלאחר הלימודים. העיסוק בספורט גזל ממני זמן רב והשאיר לי הרבה פחות זמן לעיסוקים בתנועת נוער וטיפוח קשרים חברתיים נרחבים יותר. יחד עם זאת גרם לי לסיפוק רב. בנוסף, הקדשתי מספר שעות שבועי גם לעבודות מזדמנות לצורך השגת דמי כיס וקצת עזרה בבית. בסופי השבוע ביליתי בחיק משפחתי ועם חברים ביציאה למועדונים, צפייה בסרטים והליכה למשחקי כדורגל לרוב עם אבי.

שירות צבאי

בחודש אוגוסט שנת 1970 גויסתי לחיל השריון ולאחר תקופת הטירונות ותקופת ההכשרה עברנו לאחזקת קו בתעלת סואץ למשך שישה חודשים. בסיום התקופה ולאחר הכשרה בקורס מדריכי טנקים מוניתי למדריך בבית הספר לשריון עד לסיום השירות הסדיר שלי בחודש אוגוסט שנת 1973.

לאחר שחרורי עוד בטרם הספקתי לעשות דבר מה באזרחות פרצה מלחמת יום הכיפורים ואז גויסתי למילואים לתקופה של למעלה משבעה חודשים שבהם שימשתי שוב כמדריך טנקים בבית הספר לשריון.

מקצוע ועיסוק

לאחר השחרור מהצבא פניתי לתחום שהיה בזמנו חדשני לחלוטין וכמעט בלתי ידוע לציבור הרחב "המחשב". המקצוע היה חדש ומרתק בתחילת דרכו ורק מעטים הכירו אותו או שמעו עליו וההכשרות לעבודת המחשב ערכו זמן רב. עד היום אני עוסק בתחום זה לאחר שבמהלך השנים עברתי תפקידים ועיסוקים כמעט בכל נושא בעולם המחשוב.

התקדמתי בתחום המקצועי כך שהצלחתי לשרוד את כל ההתקדמות הטכנולוגית שעבר הענף לאורך 50 השנים האחרונות.

הכרות ונישואין ובניית משפחה

לקראת סוף שנת 1973 הכרתי את שושי לבית מיודוביץ. לאחר הכרות של כשנה וחצי הפכה להיות אשתי בתחילת שנת 1975. בתחילת שנות הנישואין חווינו קשיים כלכלים לא פשוטים כתוצאה מהרקע המשפחתי של הורים עולים חדשים ובחלקם ניצולי שואה שהגיעו לארץ בחוסר כל ועבדו בעבודות שונות למחייתם, כך שלא הצליחו לעזור לנו בתחילת החיים המשותפים שלנו, אך גם על מכשול זה הצלחנו להתגבר.

בהמשך השנים בעבודה משותפת של אשתי ושלי הצלחנו להתקדם בעבודות השונות שלנו ולייצב את מצבנו הכלכלי, כאשר במקביל נולדו לנו שלושה ילדים (שני בנים ובת), שאותם גידלנו במקביל לאירועים שהתרחשו במדינה כדוגמת מלחמת המפרץ ועוד אירועים שונים. במשך שנים אלו, תנאי המחיה ותנאי המגורים שלנו השתפרו בצורה טובה מאוד והצלחנו גם לעזור להורים שלנו. בנוסף יצאנו לטיולים רבים בארץ ובחו"ל יחד עם הילדים ולעיתים בלעדיהם.

ברבות השנים הילדים התחתנו ובנו משפחות משלהם וכך יש לנו היום חמישה נכדים כאשר הגדול מביניהם הוא רני שותפי לעבודה זו.

נכון להיום, אנחנו משלימים 50 שנות נישואין בעוד מספר חודשים תוך סיפוק רב על מה שהספקנו לעשות בתקופה הנ"ל.

תחביבים

עיקר התחביבים שלי לאורך כל השנים הינם בתחום הספורט הן בפעילות והן בצפייה באירועים שונים. לאורך השנים עסקתי באתלטיקה (ריצות ארוכות), כדורגל וכדוריד ולעת הזאת באימוני אירוביים ואימוני כוח בחדר כושר. בנוסף בתקופת נעורי אהבתי מאוד לצפות בסרטים עם מיטב כוכבי התקופה בבתי קולנוע באזורי מגורי וזאת לפני תחילת השידורים בטלוויזיה.

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור

זוג פמוטים שנמצא ברשותי ואותם קיבלתי מאמי הם החפץ שעובר במשפחתנו מדור לדור.

אמי קיבלה אותם מאימא שלה ואין לי שום ידע אודות דורות קודמים לסבתי שאצלם היו פמוטים אלו וגם אין לי עם מי לברר את הנושא, אך למיטב זיכרוני מסיפורי אמי הם היו בידי משפחתה מימים ימימה.

הפמוטים של אמי

היום פמוטים אלו נמצאים ברשותי ואני אמון על שמירתם. בהיותי ילד בבית הורי הם נועדו להדלקת נרות רק באירועים מיוחדים. הפמוטים עשויים מתכת ולמיטב ידיעתי הם עברו ציפוי כסף אשר יופיו הועם במשך השנים וברצוני להחזירם לימי הזוהר שלהם.

תקופת הקורונה

הקורונה היגיעה בהפתעה, כאשר כמו לכולם, גם לנו היא נראתה כמחלה נוראית ומפחידה ביותר עד אשר הבנו שעיקר תפקידנו הוא למלא את הנחיות הרשויות ולנהוג לפיהן.

בתקופה הזו ביצענו שיפוץ בדירה שלנו, דבר שחייב אותנו לעבור דירה ולדאוג לביצוע העבודה בדירה שלנו נושא שהקשה עלינו מאוד את ההתנהלות בתקופה זו. לאחר גמר תקופה זו עברנו דירה חזרה לביתנו כך שתקופת הקורונה נוצלה בצורה מיטבית מצידנו.

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום

בתחילת שנת 2024 יצאתי לגמלאות בחלקיות המשרה, כך שאני בגמלאות יומיים בשבוע ועובד שלושה ימים בשבוע. החודשים הראשונים של תקופת הגמלאות עוברת בצורה מאוד חיובית כאשר יום אחד בשבוע מוקדש בחציו הראשון לעיסוקי הפרטיים וחציו השני למפגש עם בני בבת חפר ובני ביתו ובעיקר לבילוי עם בניו – נכדי.

יום הגמלאות השני בשבוע מוקדש בחציו הראשון לחדר הכושר שלי וחציו השני לביתי בהרצליה ובעיקר לבילוי עם בניה – נכדי, כך שלא נשאר לי הרבה זמן פנוי ואני מעביר את הזמן הפנוי בדבר שאהוב מאוד עלי וזה בילוי עם נכדי.

מסר לדור הצעיר

תחילה אני מביע הערכה רבה לתוכנית זו של הקשר הרב דורי, שבאמצעותה שיתפתי פעולה עם הנכד שלי, רני. התקרבנו האחד לשני והצלחנו להקדיש שעות לא מעטות להכרה מעמיקה יותר של אחד את השני ולהתקרבות רבה בינינו.

המסר העיקרי לרני על פי ניסיון החיים שלי הוא שיש לנו ארץ אחת שאנחנו שייכים אליה ובה בעבודה קשה, התמדה וכוח רצון ללא גבולות ניתן להצליח למרות כל הקשיים שבדרך.

אני, ילד מעברות, שעלה לארץ עם משפחה דלת אמצעים, הצלחתי יחד עם אשתי להקים משפחה שכל גאותי עליה וכולי תקוה שכל אחד מהענפים במשפחה יצליח להתפרס לענפי משנה חזקים, טובים ומצליחים בפני עצמם.

כפי שנאמר "אין דבר העומד בפני הרצון" ותוך כדי רכישת השכלה, בעבודה קשה התמדה וכוח רצון ניתן להצליח בחיים.

הזוית האישית

אריה: העבודה יחד עם רני בתוכנית הקשר הרב דורי אפשרה לי להעביר אליו את סיפור החיים שלי, לשהות במחיצתו מספר שעות של אחד על אחד ולאפשר לי להעביר לו את תולדות חיי בקצרה ואיך הגעתי מימי הולדתי ועד היום.

רני: נהניתי ללמוד על סבא ומשפחתו דברים שלא הכרתי עד עכשיו כמו כן נהניתי לשהות במחיצתו לאורך התוכנית מספר רב של שעות במסגרת שמחוץ לבית ולשוחח על נושאים שונים שאינם קשורים לחיי היום יום.