מאגר סיפורי מורשת

אני סבתא של שיינדי רייניץ ושמי לילי רבקה פרים. לשעבר ז'בו.

נולדתי ביום כיפור בשבת תשי"ז בבואנוס איירס ארגנטינה למשפחה ספרדית ממקור סורי. להוריי קוראים ללי (לאה) ודוד ז'בו. בשנת 1995 עלינו ארצה עם המשפחה. בעלי והילדים. הגענו הישר לצפת עיה"ק. ולאחר 12 שנים עברנו לרחובות.

יש לנו כמה סיפורים במשפחה, הסיפור שבחרתי לספר לנכדתי הוא  הסיפור על סבא של בעלי שקראו לו עזריאל.

סבא של בעלי – עזריאל

הוא היה גר בעיר פינסק שברוסיה עם משפחתו. כשעזריאל היה ילד קטן הוא התייתם מאמו שנפטרה. אביו התחתן עם אישה שלא אהבה במיוחד את עזריאל. עזריאל גדל בבית שהיה דתי – חרדי.

בהיותו בגיל צעיר, שאל עזריאל את אבא שלו: "מדוע מכסים את העיניים בקריאת שמע"? ענה לו אביו, מבלי להתעמק מידי, ואולי כהלצה "שאם לא מכסים אפשר לאבד את הראייה". עזריאל לקח את התשובה ברצינות. פעם אחת ניסה שלא לכסות את עיניו, והוא ראה שלא קרה לו כלום, והוא המשיך לראות. מאז הוא איבד את האמונה ולאט לאט הוא הפסיק לקיים תורה ומצוות.

כעבור זמן לא רב הוא עזב את הבית וברח. הוא נתפס ונלקח לשרת כחייל בצבא האדום. אולם, לילה אחד הוא ברח גם  משם בדרך מתוחכמת. היה זה בלילה קר וקפוא ברוסיה הקפואה..עזריאל החליט להוציא את הרגל שלו אל מחוץ לאוהל בו הוא שהה, עד שקפאו. לו אצבעות רגליו. מיד הוא נלקח לבית הרפואה ומשם הוא ברח! לאחר בריחתו הנועזת הוא הצליח לעלות בהיחבא לאנייה שפניה לארגנטינה. הוא הגיע לארגנטינה עם התמונה של אביו בכיסו. כאן הוא ביקש לפתוח דף חדש בחייו  ומעולם הוא לא סיפר לילדיו על החיים שהיו לו ברוסיה.

זהו סיפור משפחתי שעובר אצלנו על סבא עזריאל..

סבא עזריאל עזב את התורה והמצוות ואנחנו צאצאיו זכינו לחזור לצור מחצבתנו… אנו שמחים על כך, ומקווים שכל עם ישראל יחזור בתשובה שלימה ושיבוא משיח נאו!

הזוית האישית

סבא עזריאל עזב את התורה והמצוות, ואנחנו צאצאיו זכינו לחזור לצור מחצבתנו..