מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתה מושקא גלוכובסקי בבית ספר חב"ד בבית שמש.

סבתא רחל מספרת: "שמי רחל וכטר ואני גרה בקריית מלאכי. נולדתי  להוריי יצחק ופעלא לאווי ברומניה בעיר סאטמר, שנתיים לאחר מלחמת העולם השנייה.

ילדותי

בגיל 3.5 עברנו מרומניה להונגריה, משם לצ'כיה, שם אחי נולד. אחר כך עברנו לאוסטריה ומשם לגרמניה. מגרמניה נסענו באונייה לארה"ב. זה היה בחורף והרוחות בים היו כל כך חזקות, שהגלים עלו מעל האונייה. האונייה התהפכה מצד לצד ובנס הגענו בשלום לארה"ב.

כשהייתי בגיל 5  נפתח הגן הראשון של "בית רחל" – מוסד של חסידות סאטמר בברוקלין ניו יורק. הגן נפתח עם שמונה תלמידות בלבד, וכיום הוא מונה אלפי בנות.

העוני בגן היה כל כך גדול, שאפילו לא הייתה האפשרות לממן את הצבעים בגן … לכן, כל ילדה קיבלה צבע אחד, אנחנו החלפנו צבע אחת עם השנייה. יחד עם כל העוני חווינו חוויות מדהימות ופשוטות.. רקדנו, הצגנו, שרנו ונהנו מהחוויות, שלא  היו כרוכות בתשלום.

בגיל 8 כבר עשינו בייביסיטר לבני משפחה ולילדים מהקהילה. היינו הילדים הראשונים של ניצולי השואה, כך שסמכו על הבגרות שלנו כבר בגיל הזה..

בית הוריי

גדלתי בבית שהערכים בו היו חזקים ומושרשים מאוד. אימא שלי הקימה את הפרויקט הגדול ביותר כיום בארה"ב, את ארגון "ביקור חולים": מתן עזרה וסיוע לחולים ומשפחות החולים. שינוע לבתי חולים, אוכל למשפחות ולחולים עצמם, עזרה כספית, תמיכה נפשית ורגשית.

בנוסף, אימא שלי הייתה אישה מוכשרת מאוד. היא חיברה וכתבה הצגות ושירים ברמה גבוהה, והפיקה אירועים גדולים, והכל בכוחות עצמה. היא אימנה את הבנות המציגות, השרות והרוקדות, ולאחר מכן היא שכרה אולם גדול ונשים מכל האזור באו לראות את ההצגות שהיא ביימה והפיקה. לעיתים היו צריכים תוך כדי הצגה לשיר, אך הבת המציגה לא ידעה לשיר. ב"ה קיבלתי כישרון של שירה. התפקיד שלי היה לשיר מאחורי הקלעים, והבת שעל הבמה עשתה תנועות כאילו שהיא שרה. נהניתי מאוד מכל החוויות של ההכנות וההצגה עצמה.

במסגרת ההצגות של אימא

מהכסף שהנשים שילמו עבור הצפייה בהצגה, עזרו לממן את מוסדות החינוך. וזה היה עוד צד של חסד שראיתי בבית.

בכל שנות ילדותי היו המון אנשים פליטי שואה, שלא מצאו את מקומם אחרי השואה. בבית הוריי, כפי שהזכרתי, החסד היה הצד החזק. בכל שבת עשרות אנשים היו מגיעים אלינו לסעודת שבת. ולאחר מכן נשארו ללון. ביתנו לא היה גדול מספיק ואנחנו פינינו את החדרים, כדי לתת לאורחים מקום שינה. אנחנו ישנו תחת השולחן בסלון.

אחת החוויות המיוחדות שהיו לי בחיים, הם הקעמפים שהשתתפתי בהם בכל חופש. כל שנה מגיל צעיר עד שנות הבחרות המאוחרות, הייתי נוסעת לקעמפ שחיכיתי לו כל השנה כולה. לא היו לנו טיולים ותוכניות ברמה גבוהה, אבל נהנינו מעצם החברה המשותפת, השירה, הבדיחות, שעות השינה המאוחרות, ההצגות והמשחקים הפשוטים.

המעבר מחסידות סאטמר לחסידות חב"ד

גדלתי בחסידות סאטמר, והתחתנתי עם בחור חסיד סאטמר. באותן שנים החסידות שלי מאוד התנגדה לחסידות חב"ד מסיבות שונות.

באחד הימים בעלי, שהיה רגיל ללמוד איתי בכל שבת פרשת שבוע, התחיל להכניס מושגים והשקפות חדשים שלא הכרתי. באופן כללי סאטמר זאת חסידות מיוחדת ויפה, שמאוד נהניתי בה. אך ההשקפות וההסתכלות מאוד שונות. הן יותר קרובות לשיטת המוסר ויראת ה', שנובעות מתוך מקום של פחד, לעומת חסידות חב"ד, שההסתכלות היא הפוכה לחלוטין, והיא, שלכל יהודי יש נשמה אלוקית, ואנחנו לא צריכים להסתכל איך הוא נראה חיצונית. עבודת ה' היא מתוך אהבה וקרבה לה', ממקום של שמחה. וכאשר למדתי עם בעלי, שמעתי בכל סיפור פרשה כיצד הדברים נראים בפנימיות. וכל דבר שנראה כחטא, יש מקום של הבנה וקירבה דווקא לה'.

עד שיום אחד, בעלי סיפר לי שכל הדברים שהוא לומד איתי, הם בעצם חסידות וזה לקוח מתוך שיחות והתוועדויות של הרבי מליובאוויטש. לאט לאט התחלנו להתקרב לרבי ולחסידות חב"ד. עשינו זאת בסתר, כי פחדנו  שזה יתגלה, כי אז יכעסו עלינו.

בעלי ואני שימשנו בתפקיד מאוד מכובד. בעלי היה ראש כולל לאברכים מאוד מוכשרים שנבחרו ב"פינצטה". אני ניהלתי רשת גני ילדים. מדובר בגנים של כ-400 ילדים. את כל חיי השקעתי עבור הגנים. דאגתי והתמסרי לילדים.

לאחר תקופה התגנבה הידיעה ,שבעלי לומד חסידות בשעות הלילה המאוחרות עד הבוקר עם ר' יואל, חסיד גדול וחשוב, שהיה ה"חוזר" של הרבי.

בעלי, הרב וכטר, משוחח עם ה'חוזר' הרב יואל כהן

אנשים מאוד מאוד כעסו על בעלי ורצו לפטר אותי מניהול הגנים. לפני שעזבתי נפגשתי ב"יחידות" אצל הרבי מליובאוויטש. הרבי ביקש ממני בקשה, שמאוד הפתיעה אותי וכאן ראיתי את גדלותו של הרבי. הבקשה הייתה לעבור על כל הרשימות של כל הילדים בכל הכיתות, ולבדוק בדיוק מה המצב המשפחתי שם: האם זקוקים לעזרה כלכלית? האם מצב ה"שלום בית" שם תקין? מי מהילדים ההורים גרושים ומי יתום..? לאחר מכן לדאוג להעביר את הרשימות למי שימלא את מקומי, ולדאוג שידאגו לאותם ילדים. הסיפור הזה הדהים אותי. כי ראיתי איך הרבי הוא מנהיג הדור. איך  הרבי דאג לאותם ילדים, שאפילו לא היו מהחסידות שלו. זה נתן לי מסר לחיים.

העלייה לארץ

כיום אנחנו ב"ה עברנו ועלינו לארץ ישראל. אנחנו גרים בקרית מלאכי וחלק מילדיי ונכדיי שלוחים ברחבי העולם, משמשים כשלוחי חב"ד, ומפיצים יהדות כרצון  הרבי. בתי גרה באוסטרליה, השנייה בבאפלו ניו יורק, טורנטו, הונגריה, קליפורניה, ניו ג'רסי וכו'.

שנמשיך בעז"ה לרוות נחת מכל ילדינו, נכדינו ונינינו וכו'.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

הנכדה מושקא: סבתא יקרה ואהובה, אני מודה לך מאוד מאוד שפינית מזמנך היקר והגעת לספר לי את סיפורך המעניין והמרתק. אני מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ונחת מכולם.