מאגר סיפורי מורשת

אני ניצן הנכדה החמישית מתוך תשעה נכדים בחרתי להשתתף בקשר הרב דורי עם סבתי טובי כי אני חושבת שזה יחזק את הקשר שלנו נוכל להיפגש באופן אישי לעיתים קרובות יותר ולדבר על נושאים אישיים הקרובים אלינו.

סבתא טובי נולדה ב- 5 אפריל 1951 בקריית ים ג' בלידת בית, בלית ברירה. אמה רוזה צכר לא הספיקה להגיע לבית החולים בזמן.

החלום המשותף שלי ושל סבתא היה שהיינו רוצות אחות – לי יש שלושה אחים גדולים: ירדן, גל ועומר. לסבתא יש אח אחד גדול ממנה בשנתיים ושמו אריה.

כשסבתא הייתה בת 57 התערער עולמה באופן בלתי צפוי כשהתגלה לה באקראי סוד משפחתי. ביום ההולדת 97 של סבא רבא קרול שזכה לאריכות ימים התכנסה כל המשפחה לחגוג את יום הולדתו. באירועים כאלה נהוג להוציא תמונות משפחתיות, לפתע סבתא מצאה תמונה של אישה שהיא לא זיהתה, לשאלתה אביה קרול סיפר לה שאחיו מיכאל היה נשוי לפני מלחמת העולם השנייה וביקש לא לספר סוד זה לבתו, בת דודה של סבתא.

סבתא לא התאפקה ואחרי מספר דקות נכנסה לחדר סמוך וסיפרה סוד זה ליאנה בת דודתה, היא לא הייתה מופתעת ובתשובתה היא גרמה לסבתא להלם, היא סיפרה שסבא רבא קרול היה נשוי והייתה לו גם בת. אחרי שסבתא התעשתה היא אמרה לבת דודתה שהיא לא תאמר מילה לאביה כדי לא לערער את עולמו. אם הוריה בחרו לשמור סוד זה עד עצם היום הזה לא היה טעם להתעמת עם אביה בגילו המופלג.

היום במבט לאחור סבתא לא מבינה איך היא הצליחה לנהוג באיפוק כזה ולעבור לסדר היום. האם היא חזרה על דרך התנהגות הוריה שהצטינו באיפוק וריסון נפשי?

אבל סודות סופם שיתגלו…..

זה קרה כמה ימים לאחר מסיבת יום ההולדת, כשסבתא ליוותה את אביה לביקור בקופת חולים. לפני הכניסה לרופא היא לקחה את ארנקו כדי לשלוף מתוכו את כרטיס קופת החולים, לפתע התגלתה לעיניה תמונת פספורט ישנה של אישה לא מוכרת בלונדינית. לשאלתה של סבתא לגבי זהותה של האישה אביה ביקש במתח קל לדבר על כך אחרי הביקור אצל הרופא.

כשהם יצאו מקופת חולים אביה אמר לה שהוא חייב לה תשובה למרות שהוא התכוון לא לספר לה סוד זה, אך מכיוון שהיא גילתה את התמונה הוא החליט לא להסתיר ממנה עוד. הוא סיפר שהוא היה נשוי לפני המלחמה והאישה בתמונה הייתה אשתו והייתה להם ילדה בת שנתיים בשם ברוניה, הן נספו בשואה.

סבתא הייתה בהלם מרוב תדהמה היא לא הצליחה להשלים את השאלה לגבי משפחתו הקודמת.

אביה סיפר שבשנת 1939 בפרוץ מלחמת העולם השנייה הוא גויס לצבא הפולני ותוך זמן קצר נפל בשבי הגרמנים. אשתו ובתו נשארו בלבוב בבית המשפחה בו גרו עם אמו. אשתו כתבה לו הרבה מכתבים בזמן שהותו בשבי. מכתבים אלה נשמרו במלחמת העולם השנייה אצל אביה. כשאביה של סבתא התחתן, אמה שמרה על מכתבים אלו והחליטה לשמור זאת בסוד מוחלט כדי לא להעמיס על הילדים את מסע העבר, לפי דעתה יש פצעים שאינם ניתנים לריפוי ולכן אין טעם לעסוק בהם.

גילוי הסוד הוליד בסבתא כאב עמוק על הוריה שלא רק שהם חוו סבל ואובדן כה קשים בשנות המלחמה, אלא שעוד הוסיפו על סבלם והעצימו אותו כל השנים בעצם ההדחקה וההסתרה. סבתא בחרה לפתוח את הסיפור דווקא בגילוי המפתיע של עבר שלא היה ידוע כי אירוע זה דחף אותה להעלות על הכתב את סיפור חייהם של הוריה.

כשסבתא סיימה את כתיבת הספר: זכרונות מבית אבא ואימא היא כינסה את המשפחה המורחבת וסיפרה על גילוי הסוד שהוביל אותה לחפש את אחותה האובדת.

לאחר שאביה התוודה בפניה, היא ניסתה לדלות ממנו פרטים על עברו מתוך תקווה למצוא את אחותה. לאחר הכנות רבות היא טסה עם סבא עמי ללבוב שהיום היא באוקראינה.על פי התיאורים של אביה היא מצאה את הבית, אך כל הניסיונות לאתר את אחותה עלו בתוהו. אביה ביקש בשלב מסוים להפסיק את החיפושים הוא חשב שזה פוגע בזיכרון של סבתא רוזה.

סבתא נעתרה לו ורק לאחר מותו כתבה את כל ההיסטוריה המשפחתית והמשיכה בחיפושיה אחר אחותה, שלא הצליחו.

בסיום מלחמת העולם השנייה סבא קרול יחד עם אחיו מיכאל עברו למחנה הפליטים בגרמניה- שוובישאל, שם הוא הכיר את סבתא רוזה – שניהם עבדו בבית ספר אורט אותו הקים אריה רייכמן, הם התחתנו שם ואחיה של סבתא אריה נולד במרץ 1949 במחנה הפליטים בשוובישאל.

ביוני 1949 שנה לאחר קום המדינה הם עלו לארץ באונייה נגבה.

בחיפושיה של סבתא אחרי עובדות היא פנתה לארכיון המדינה וקיבלה את רשימות הנוסעים שהגיעו באונייה נגבה ובניהם היו השמות של סבא קרול סבתא רוזה ואחיה אריה.

רשימת העולים באוניה נגבה ביוני – 1949

השמות המודגשים הם של סבא רבא קרול סבתא רבתא רוזה ואחיה של סבתא אריה

בהגיעם ארצה הם נשלחו למחנה עולים גדול בפרדס חנה וגרו שם באוהלים בתנאים מאוד קשים. ב-1950 הם עברו למעברת כורדני ליד עכו הם גרו בצריפים וחלמו על היום בו יוכלו לעזוב את המעברה לטובת בית שלהם.

סבא רבא קרול עבד בקיבוץ עין המפרץ הם חסכו פרוטה לפרוטה למען המטרה הגדולה: רכישת דירה. כאשר סבתא רבתא נכנסה להריון עם סבתא טובי הם קיבלו קדימות בתור לדירה. בראשית 1951 הם עברו לבניין בן שתי קומות, בקומה הראשונה גרה משפחתו של מיכאל אחיו של סבא רבא קרול, בקומה השנייה גרה משפחתה של סבתי טובי שם היא נולדה בלידת בית.

בשנת 1957 בעקבות פנייתו של אריה רייכמן מנהל בית ספר אורט בנתניה, עברו הוריה של סבתא לשכונת נווה איתמר בה גרה סבתא עד היום.

סבתי טובי בנעוריה יחד עם הוריה בביתה בנווה איתמר בנתניה בו היא גרה עד היום

סבתא שלא הצליחה למצוא שום עקבות לאחותה למחצה החליטה להנציח אותה בספר המשפחה. בצרור המכתבים שהוריה של סבתא שמרו היה מכתב אחד שריגש במיוחד, זהו פתק בו יש שרבוט של ילדה בת שנתיים בערך שכותבת לאבא שלה בפולנית: "אבא יקר בוא אוהבת ברוניה"

כשסבא רבא קרול נפטר סבתא טובי החליטה להנציח את אחותה.

על המצבה סבתא כתבה לזכרה של בתו ברוניה שנספתה בשואה.

"אבא יקר בוא אוהבת ברוניה"

הזוית האישית

סבתא טובי: מטרת הפרויקט הייתה לדידי לשמר את הזכרונות. אצל הורי מנגנון ההדחקה האנושי היה לחלוטין מנגנון מציל חיים. אכן צדק יהודה עמיחי שכתב שהשכחה היא לפעמים יבשה מצילה כמו אררט. אך לא כך אצלי, ברגע שהתגלה לי הסוד המטלטל לא יכולתי להירגע וראיתי לנכון להעלות על הכתב סיפור זה וכמו שאמר פרופ אסא כשר ששכל את בנו במהלך השירות הצבאי: "שכל עוד יש אדם אחד שזוכר את מי שאיננו האדם הזה עוד חי סיפור חייו נמשך בלבבות אוהביו". בזכותה של נכדתי האהובה ניצן שהזמינה אותי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי הצלחתי להעביר ולשמר זיכרונות אלה בדור הרביעי.

ניצן: אני מאוד נהנתי מהחוויה המשותפת שלי עם סבתא היה לי כיף ומעניין לדבר איתה להקשיב וללמוד על ההיסטוריה המשפחתית מצד אמי. בתחילת המסע של כתיבת הסיפור רשמתי מה אני רוצה שיצא מהחוויה הזאת רציתי להיפגש עם סבתא יותר ולהיות יותר ביחד רק שתינו ולא עם כל שאר הנכדים נהנתי מכל רגע עם סבתא וחיזקתי איתה את הקשר וגם למדתי הרבה מאוד אני חושבת שזה הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר עם סבתא וממליצה לכל הנכדים לעשות את החוויה שעברתי עם סבתא. אני גם חושבת שזה מאוד חשוב תמיד לזכור את ההיסטוריה המשפחתית ולשמר ולספר את הסיפור.