מאגר סיפורי מורשת

שמי חביב פרץ ואני סבא של גאיה, אבא של אמא שלה, שונית. נולדתי בשנת 1953, במרקש שבמרוקו, ואני הצעיר ביותר מבין 7 אחים.

עלינו לארץ בשנת 1955 והתיישבנו במושב שחר, גרנו כל האחים וההורים שלי, בצריף קטן ובו שלושה חדרים, ולמדתי בישוב נהורה.

מאז ומתמיד רציתי לשרת בצבא, ההורים שלי התנגדו ולמרות זאת התגייסתי לחיל החימוש. את רב השירות העברתי בתוך נגמ"ש ומספר ימים אחרי שהשתחררתי גייסו אותי שוב באוקטובר 1973, כמפקד נגמ"ש במלחמת יום הכיפורים.

המלחמה הייתה קשה, היו סביבנו הפגזות בלתי פוסקות. ביום השלישי ללחימה הנגמ"ש שלנו הופגז והתהפך, 4 חיילים נפצעו ואני ביניהם. פינו אותי לבית חולים רמב"ם, עם פציעה ברגל וזעזוע מוח קשה. למרות החוויה המורכבת המשכתי לשרת במילואים ואני גאה מאוד בשירות שלי ובמדינה שעליה אני וחברים שלי נלחמים. לאחר המלחמה התחלתי לעבוד בחממות של ההורים שלי. גידלנו ומכרנו פרחים במשך שנים.

בזמן הזה הקמתי משפחה עם אשתי שרה, שלוש בנות ובן. כיום אני גר ליד הבנות שלי ועובד כפקח מים של הישוב שחר ומעודד את כל ילדי ונכדי לתרום למדינה ולשרת בכל תפקיד.

הזוית האישית

גאיה: אני מאוד נהניתי להקשיב לסיפורים של סבא שלי, לא ידעתי שהוא כזה גיבור. אני מאחלת לו בריאות ואריכות ימים ומקווה להיות אמיצה כמו סבא חביב. סבא חביב: שמחתי לשתף את הנכדה בסיפור שלי, להסביר ולהראות לה איך טנקים נראו פעם ואת החשיבות בגיוס לצבא. סיפרתי לה על המלחמה והחיים שממשיכים גם אחרי, אני מאחל לה שתמיד תישאר ילדה שמחה ובריאה ושתגשים את כל החלומות שלה.