מאגר סיפורי מורשת

שמי אביאל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, ג'ולייטה חנוכיב.

לסבתא שלי קוראים ג'וליטה, אין באמת משמעות לשמה, ההורים קראו לה כך בגל שאהבו את השם. סבתא שלי נולדה בתאריך 1.4.1961 בבירת אזרבייג'ן, באקו. היא גרה בדירה קטנה עם שני חדרים, הייתה להם מקלחת ומטבח, בנוסף הייתה להם גינה גדולה שבה כל הילדים היו משחקים. בעיר שבה גרה היו שני בתי כנסת אך לא קרובים לביתה. להוריה קראו מלכה ואלכסיי, והיו לה שני אחים קטנים: גנדי ותמרה. אימא שלה עבדה כתופרת ואביה עבד כנהג משאית לחם. היא לא גרה בשכונה יהודית, בשכונה היו עדות ודתות שונות.

היו לסבתא שלי שתי חברות טובות בשם רובבה ותמילה, הן גם גרו בבאקו וגרו קרוב אחת לשנייה. הן היו משחקות קלאס, שבויים ,כדורעף ועוד. בשעות הפנאי סבתא שלי מאוד אהבה לקרוא, לטייל, וללכת לבתי קולנוע או לטיילת. לבית הספר שם לא היו שמות כמו אצלנו אלא מספרים, סבתא שלי למדה בבית הספר מספר 14. סבתא שלי הייתה תלמידה מצטיינת וכל המורות אהבו אותה. התלבושת הייתה שונה לחלוטין מהתלבושת שלנו: בחורף הבנות היו לובשות שמלה חומה ארוכה ומעל סינר לבן, ובקיץ הן היו לובשות חצאית שחורה וחולצה לבנה. סבתא שלי מאוד אהבה ללמוד פיסיקה, אסטרונומיה וספרות. תמיד בבית הספר סבתא שלי הייתה קונה בחדר האוכל לחמניות עם ריבה, זה היה מאכל שמאוד אהבה. בצעירותה הייתה בחוג דרמה ומאוד אהבה את החוג.

בשנות העשרים של סבתא שלי היו שומעים בעיקר רוק וג'אז. בתקופתם הזמרים הידועים היו להקת הביטלס, להקת אבבא, בוני אם, דמיס רוסוס, מייקל ג'קסון וג'ין רייד, סבתא שלי אהבה במיוחד את השיר של דמיס רוסוס ואת השיר "מאמא מיה" של להקת אבבא. סבתי אהבה מאוד לרקוד ואלס וטנגו. בני הנוער באותה תקופה אהבו לקרוא ספרים לטייל ללכת לבתי קולנוע ותיאטרונים.

בשנות העשרים של סבתי היו נוהגים להביא פרחים כחיזור או לכתוב מכתבים, באותה תקופה לא היו דברים ממש אינטימיים כמו היום. היה אפשר ללכת יד ביד, אך לא מעבר – כך היה נהוג. המשמעת הייתה חזקה וקשה לא היו מאפשרים הרבה דברים לעומת הדור שלנו. סבתא שלי הייתה בן אדם מאוד סגור והעדיפה לדבר על דברים אינטימיים עם חברתה אך לא עם הוריה. כמשפחה הם היו הולכים לרוב לטייל בטיילת או ללכת לבתי קולנוע. סבתא שלי פגשה את סבא שלי (סשה) בחתונה של חבר משותף. הם התחתנו כשסבתא שלי הייתה בת 22. נולדו להם שני ילדים: ילדה בשם סימה (אימא שלי) וילד בכור בשם רוסלן (דוד שלי). יש לה עוד חמישה נכדים מצד סימה, אלו אני (אביאל) אחותי (אדל) ואחי (נועם), מצד רוסלן אלו סמואל ואיזבלה. כיום סימה, אביאל, אדל ונועם גרים בנתניה בישראל ורוסלן גר באזרבייג'ן עם סמואל ואיזבלה.

סבתי עלתה לארץ ביחד עם סבי בתאריך 16.01.2021.היא עלתה ארצה כדי לעזור לאימא שלי לשמור על אחותי וגם כדי להיות עם אחיה גנדי ואימא שלה מלכה, הם עלו לפניה. לפני שעלתה ארצה הייתה מגיעה לישראל פעם בשנה כדי להיות קצת עם אימא שלה, אחיה והבת שלה. כשעלתה ארצה עברה לגור אצלנו ולאחר שמצאה דירה עברה אל דירתה. בעלה, כלומר סבא שלי, התגייס לעבודה יחד עם אבא שלי כדי לפרנס את המשפחה. סבתי מאוד התרגשה לעלות ארצה כי מאוד אהבה את ישראל.

הזוית האישית

סבתא ג'וליטה: אהבתי מאוד את התכנית וביליתי זמן איכות עם הבן הבכור שלי.

אביאל: היה לי מאוד כיף לעשות את העבודה על התיעוד, גיליתי על סבתא שלי דברים שלא ידעתי לפני כן.