מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אילנה רוטנברג, נקראתי כך על שם חג האילנות.

נולדתי בתל אביב במדינת ישראל. גדלתי ברחוב אלנבי הידוע. בבית היו שלושה חדרים. במטבח בישלו ובאמבטיה כבסו. הים היה בקרבת מקום, כ-5 דקות הליכה רגלית. בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי קיים עד היום במלוא תפארתו. שמות הוריי: דוד ונעמי, שניהם היו גבוהים ויפים. שמות אחיי: אהובה, יעלה, ומשה. ההורים שלי עסקו בעסק של זהב. חיינו בשוק הכרמל, במכולת השכונתית.

למדנו בבית הספר בלפור, שיחקנו בחבל ובקלאס, חמש אבנים, תופסת ומחבואים. המורים היו טובים, לא היו עונשים. לא הייתה תלבושת אחידה בבית ספר והיו מעט טיולים ומעט מסיבות. אני זוכרת היטב את המורה להתעמלות, קראו לו בן בסט ולמורה למוזיקה קראו רבקאי. המורה לאנגלית – קראו לה טיקטין. בבית הספר היה חדר אוכל ופעם בשבועיים הייתה תורנות במטבח וזה היה נעים מאוד. ממתקים לא היו.

בזמנו הייתה מוסיקה יפה של להקת הביטלס, וקליפ דראד, היינו הולכים פעם בשבוע לסרט לרוב בקולנוע בסביבה. לכל מקום הלכנו ברגל, ללא אוטובוסים או תחבורה ציבורית. טלפון וטלוויזיה לא היו בבית, נהגנו לשמוע רדיו. לחוף הים, כאמור, היינו הולכים ברגל, החוף היה קרוב.

את בן זוגי, זיגי, הכרתי במשרד. עבדנו באותו בניין. היחסים בין הורים לילדים היו עם כבוד, הילדים היו ממושמעים וטובים והייתה אהבה וחברות. נולדו לנו שלושה ילדים; איריס, דוידי ונועם. נולדו לנו ארבעה נכדים; אריאל, אמילי, טל, ואיתי. עוד אין לנו נינים. כולנו גרים באזור השרון באושר ובעושר.

מאכל שכל המשפחה אהבה שנים רבות הוא מרק עוף עם קניידלך, המתכון ידוע וכל כל הסבתות יודעות את המתכון של המרק. אני מקפידה להכין אותו כל אימת שאני יכולה.

אריאל וסבתא אילנה

‏

הזוית האישית

סבתא אילנה: נהניתי מאוד מהתכנית. תודה רבה על היוזמה.