מאגר סיפורי מורשת

שמי סילביה תהילה ביטון, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה עם נכדי שחר את סיפורי אל מאגר המורשת של התכנית.

בשנת 1958 התחילו פרעות במרוקו נגד היהודים, הכניסו את היהודים לגטו שנקרא "מלאח". היה עוצר משעה 8 בערב, אספו את כל היהודים ולא נתנו לצאת מהמלאח. לא נתנו לצאת לעבודה, רק לקניות לשעה, וסגרו את הגטו עם מנעולים כדי שאף אחד לא יצא.

לאור זאת, בשנת 1959 עלינו ארצה – זוג הורים ושלושה ילדים. העלייה הייתה בלתי לגאלית, בסוכנות הודיעו לנו שאסור לנו לעלות ארצה אבל הם מבריחים אותנו, ושאסור לספר לאף אחד. הודיעו לנו מתי בורחים, ביקשו לא לקחת שום דבר מהבית, רק כמה בגדים, להשאיר את הבית מסודר כאילו אנחנו חוזרים. הבית נשאר מסודר כולל תמונות על הקיר וכל הציוד שלנו. לקחו אותנו בחשיכה ובשקט מוחלט, אחרי מסע ארוך ברגל של כמה ימים, העלו אותנו לאונייה רעועה.

מאלבום התמונות

בזמן ההפלגה הייתה סערה גדולה בים, כולם הקיאו ולא הגישו טוב. בנוסף על כך, אחותי הגדולה הלכה לאיבוד באונייה ורק אחרי כמה ימים מצאנו אותה. שתי המזודות שלקחנו נפלו לים. אחרי כמה שבועות הגענו לנמל חיפה רטובים, מותשים, חולים וחלשים מאוד, רק עם הבגדים שלבשנו. משם לקחו אותנו לכפר ירוחם. היה קשה מאוד למחרת, ראינו רק חולות וסופות. אבא שלי היה במרוקו חשמלאי מוסמך ובארץ הוא עבר בעבודות דחק, המעבר היה מאוד קשה עם הרבה בכי בגלל המעבר של להיות עשירים במרוקו ולהגיע לארץ עני לגמרי – זה קשה.

בצעירותי

היינו בגן שאני לא זוכרת במיוחד ואחר כך בבית ספר. השפה הייתה מאוד קשה, מה שאני זוכרת זה מכיתה ה', היה לי מורה בשם אלברט עמר שמאוד אהבתי, הוא גם עזר לי מאוד ולאורך השנים כל הזמן חשבתי עליו. לפני ארבע שנים עשינו מפגש מחזור אחרי 50 שנה וראיתי אותו שוב – היה מאוד מרגש לפגוש את החברים שלי.

המשחקים ששיחקנו בהם היו קלאס, חמש אבנים, מחניים. היו לי חברות בכיתה: כוכבה ביטון, רבקה אזולאי – היום היא רובי פורת שובל השחקנית. מכיתה ח' עד י"ב למדתי בפנימיה דתית בבני ברק. בהתחלה בכיתי הרבה כי התגעגעתי למשפחה, אבל היה כיף, למדתי במגמה עיונית, הייתי מעולה במתמטיקה, בירוחם הייתה לי חברה כמו אחות בשם רוזה, עד היום אנחנו בקשר.

החלום שלי היה ללמוד משפטים, אבל להורים שלי לא היה כסף אז לא הלכתי ללמוד. השנים עברו עם הרבה קושי. כיום יש לי את בתי המוצלחת וארבעה נכדים מקסימים, היום אני סביב המשפחה – מה יכול להיות יותר טוב.

עם בני משפחתי

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר הירוק על שם יצחק רבין, יבנה, תשפ"ג. התכנית התקיימה בהובלת המורה המובילה צפנת רבינוביץ.

סבתא סילביה ושחר מספרים על תכנית הקשר הרב דורי