מאגר סיפורי מורשת

קצת על סבתא שלי

שמי יהודית זיידנר. לפני שהתחתנתי עם יואל זיידנר (ז"ל) קראו לי יהודית אורני. "נולדתי בשנת 1947, בכפר גליקסון בישראל, למרות שאז היא עוד לא הייתה עדיין מדינת ישראל" – כך סבתא שלי, יהודית, סיפרה לי. היא המשיכה לספר לי קצת על הלידה שלה והילדות. היא סיפרה לי שכשאימא שלי הייתה צריכה ללדת היו צריכים לקחת אותה באוטו משוריין עם השומר של הקיבוץ וחובשת. היו צריכים את זה בגלל סכסוכים עם הערבים שנהגו לזרוק רימונים ולפגוע במכוניות עוברות. אמא שלי הגיע לבית החולים ביום האחרון של מרץ ויצא איתי משם באפריל.

סבתא בת 16

סבתא מספרת על משפחתה

"עד גיל 13 חייתי בכפר גליקסון חיים רגילים של קיבוץ. למדתי באלוני יצחק ואחרי בית ספר שיחקתי עם חברים ועם החיות של הקיבוץ. משחקים שאהבתי לשחק היו ארבע מקלות, חמש אבנים ומחניים. למרות שגם סתם להסתובב בקיבוץ היה כיף. הייתה לי אחות אחת שקראו לה רותי (ז"ל) שהייתה צעירה ממני בכמה שנים. לאבא שלי קראו ג'ורג' ולאמא שלי חיה. אימא שלי פגשה את הסבתא רבתא של הבעל של הבת שלי (בעתיד) באונייה שבה עלתה לישראל. אבא שלי ניסה לעלות לישראל נתפס על ידי הבריטים ואחרי זמן קצר בכלא נשלח לצבא הבריטי, בחרו אותו בגלל שהוא דיבר שבע שפות באופן שוטף."

סבתא בת 20

חפץ מהעבר – גדול בלב

את סיכת הראש הזאת קיבלה סבתא שלי מסבא שלי ליום הולדת 17. סבתא וסבא שלי הסתובבו ברחובות חיפה. בדרך הייתה חנות ממש חמודה שהם רצו לעצור בה. הם נכנסו והסתכלו על כל התכשיטים היפים. סבא שלי שאל את סבתא שלי: "אם יכולת לבחור משהו אחד מפה, מה היית בוחרת?" היא ענתה שאם היה לה כסף בשביל זה היא הייתה בוחרת "את הירוק הזה". זה היה בערך שבועיים לפני היום הולדת שלה. במהלך השבוע סבא שלי שאל את ידידה שלו אם היא חושבת שזה מתנה טובה ליום הולדת והיא אמרה שכן. סבא שלי אמר לה שהוא היה קונה את זה אבל אין לו מספיק כסף. ידידה שלו השאילה לו קצת כסף והוא קנה לסבתא שלי את זה. כשסבתא שלי קיבלה את זה היא הייתה נורא מופתעת. היא בכלל שחכה מהחנות. אז זאת הייתה מתנה שמאוד מאוד שימחה אותה. היום התכשיט הזה לא יעלה הרבה, אבל הערך הרגשי שלו הרבה יותר גדול.

הסיכה

הזוית האישית

הנכדה יערה: בזכות התוכנית הזאת אני עכשיו יודעת יותר על החיים של סבתא שלי