מאגר סיפורי מורשת

הסבים וסבתות של שי נפטרו ולכן בחרה שי לעשות את סיפור התיעוד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי עם אביה עופר, שמספר על חייו וגם על חיי הסבים והסבתות של שי.

עופר זבולוני מספר: "נולדתי בתל אביב בשנת 1973. מדינת ישראל הייתה אז מדינה צעירה. בבית דיברנו עברית, מבית אימא שמעתי הרבה יידיש ומבית אבא הרבה ארמית (נאש דידן). קוראים לי עופר כי תמיד הייתי קל רגליים. שם המשפחה על שם שבט זבולון (יורדי ים). רוב משחקי הילדות שלנו היו בחוץ – בגינה, ברחוב, מתחת לבית. ביניהם: שלושה מקלות, מחבואים, כדורגל, חמור חדש, קלאס ושמות. רוב החברים היו מהכיתה וגם שכנים. היינו הולכים ברגל לכל מיני מקומות בתוך העיר.

כשהתבגרתי, גרתי בדירה מאוד נחמדה בתל אביב (בצפון הישן), מאוד קרובה לנחל הירקון. סלון ושני חדרים, שמש בבוקר במרפסות, תקרה מאוד גבוהה. אימא ואני התחתנו בשנת 2008. היא הייתה בת 38 ואני בן 34. כשנולדה שי הייתי בן 36. אני מקפיד מאוד להמשיך את מסורת ביקור המשפחה – בימי שישי ושבת רבים נסענו לבקר את סבתא וסבא, ואת הסבתא מהצד השני הזמנו אלינו.

אבא שלי (סבא של שי) עבד כחשמלאי מוסמך בתעשייה. אימא שלי עבדה כעקרת בית. היא אהבה לכתוב שירים ולצייר בצבעי שמן. הסבא השני של שי היה חבר דן ונהג באוטובוס. חמותי עבדה כתופרת ולאחר מכן כעקרת בית. אחד הדברים המשותפים לסבים ולסבתות של שי הוא האהבה למוסיקה היוונית (רמבטיקו), ולשירי ארץ ישראל הישנה והטובה.

מכל תחביבי הרבים, אני מאוד מחבב גרפולוגיה (ניתוח כתב ידו של אדם בוגר, להבנת אישיותו). למדתי גרפולוגיה במכון של חנה קורן ז"ל, ואחרי הלימודים ביקשו שאתחיל להיות מרצה לגרפולוגיה. תחביב נוסף שלמדתי הוא פיענוח ציורי ילדים. חלומות להגשים? בטח שיש, המון. מה עושה? מתכנן תכניות להגשמת חלומות – ממש בקרוב..

ולסיום, אני רוצה לשתף אתכם בעצת הזהב שלי: גב ישר, ראש זקוף ומבט ישיר לתוך העיניים של מי שאתם מדברים איתם. זה קודם כל נותן תחושה טובה. שנית, זה מעלה את הביטחון העצמי של הדובר. שלישית, מכבד מאוד את המעמד, הדובר והשותף לשיחה. רביעית, מעיד על רצינות כוונות וגישה ישירה.

הזוית האישית

שי המתעדת: אני מאוד שמחה שניתנה לי ההזדמנות ללמוד עוד דברים על אבי ועל חייו. אני מאחלת לו שימשיך לעשות את מה שהוא אוהב ושבחיים לא ישכח שאני אוהבת אותו הכי בעולם, ואני יודעת שזה הדדי.