מאגר סיפורי מורשת

שמי גבריאל מלכה. נולדתי ב 29.10.1949  בקזבלנקה, במרוקו. אני כיום בן שבעים ושלוש, וגר בחיפה.

יש לי אישה, שלושה ילדים, ועוד מעט שישה נכדים.

הסיפור של פפי (סבא) גבריאל:

"אני זוכר ילדות יפה, בית יפה, עם משפחה אוהבת וגדולה. היו לי שישה אחים ואחיות, והורים שכל הזמן דאגו לנו. אני זוכר את החברים שלי במרוקו, יהודים ומוסלמים. מגיל עשר היינו מאוד ספורטיביים, ושיחקנו כדור עף במועדון היהודי 'קרל נטר'. בנוסף היינו פעילים במוסד הנוער הציוני. הזיכרונות שלי מהילדות והנעורים מאוד נעימים.

יש לי זיכרון נוסף, נהגנו מדי שנה לנסוע לחופשים בספרד או בצרפת, עם כל המשפחה. בבית בנוסף להורים היו לי ארבע אחיות ואח. בסך הכל היינו שמונה נפשות. תמיד גרו בבית שתי עוזרות שעשו הכל בבית, כנהוג באותה תקופה במרוקו.

היו תקופות שונות במרוקו. אישית, לא נתקלתי אף פעם בגילויים אנטישמים, או אנטי ציונים למרות שעזבתי את מרוקו בשנת 1971, בהיותי בן עשרים. יחד עם זאת ידוע לי שהיו מספר אירועים אנטי יהודים, במספר ערים, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים.

גרנו בשכונה מבוססת, ואני זוכר את עצמי בימי שישי ושבת, הולך רגלית עם כיפה לבית הכנסת, ללא שום הפרעה. הוריי והורי אשתי השתייכו לשכבה אמידה. לשמחתנו לא היה חסר לנו דבר ואף מעבר לכך. גדלנו ברובע מבוסס מאוד, בבית פרטי של שלוש קומות, שבו לכל אחד היה חדר משלו. הבית היה עם גינה גדולה. בקומת הקרקע היתה ממלכת הילדים, עם חדר לימוד מיוחד לכולנו, שולחן פינג פונג, ורחבה גדולה למפגשים ומסיבות עם חברים.

בית הספר היסודי נקרא על שם ג'ול וורן (הוא היה סופר ידוע, שכתב ספרים על מדע בדיוני). בית הספר התיכון נקרא על שם מרשל סגן אלוף ליוטה (שהיה נציג השלטון הצרפתי במרוקו). ובהמשך למדתי בבית הספר היהודי המקומי.

יש לי זיכרון שאני זוכר היטב. הזיכרון היה השייכות שלנו למועדון הספורט היהודי, ששימש לנו כבית רוחני וחברתי כאחד. כשהייתי קטן היו לי שני חלומות. החלום הראשון היה: לתקן את העולם ולגונן על החלשים. החלום השני היה: להיות סופר. כשהיה לי משעמם הייתי מעביר את הזמן בקריאה ובספורט."

יש לי מסר לתת לך לחיים, המסר הוא:  להיות אתה עצמך, לעשות דברים שתמיד תוכל להתגאות בהם, לכבד את האחר ואת השונה, ובעיקר לזכור את האמרה": "ואהבת לרעך כמוך"!

הזווית האישית

פפי גבריאל: אני עדיין מתרגש מהמשימה היפה שהטלתם על הנכד החכם היפה והמיוחד שלי, כי בזכות משימה זו ,התחברנו עוד יותר וגילינו לא מעט דברים ,שלא ידענו אחד על השני. אין ספק שבזכות משימות מסוג זה, המורשת תישמר ותעבור מדור לדור, ותחזק את הקשר לעם ישראל ולארץ ישראל.

הראל: בזכות המשימה החשובה הזו למדתי להקשיב וללמוד על השורשים של המשפחה. הבנתי מה החשיבות של העלייה לארץ. וגם נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של פפי שלי, שאני מאוד מאוד אוהב. שנינו נהנינו, התרגשנו והתקרבנו מאוד במשימה זו.