מאגר סיפורי מורשת

סבתא שפרה מספרת לנכדתה חיה מושקא

שמי שפרה מרוזוב גולומבוביץ לבית משפחת פורסט. נולדתי בשנת תרצ"ו בהולנד בעיר רוטרדם.

הסיפור שאספר, החל בזמן מלחמת העולם השנייה, באותה תקופה גרנו בהולנד. אימא שלי, ציפורה חנה פורסט, הייתה בסוף הריון, כשלקחו אותנו מהבית, והעבירו אותנו למחנה ריכוז שהיה בתוך הולנד. באותו זמן, במחנה ריכוז, אמי ילדה תינוק. לתינוק קראו בשם יפה, קראו לו ברוך נחמיה. לתינוק לא היה מספיק תנאים, והוא נהיה מאוד חלש. לא היה שם מספיק אוכל ומים לרחוץ תינוק וכו', אז התינוק הזה נפטר.

מה עושה אימא שהתינוק שלה נפטר? יושבת שבעה ובוכה, אבל אימא שלי לא הייתה כזאת. היא קמה וחיפשה במחנה אולי יש איזה תינוק אחד או שניים, שזקוקים לחלב אם? כי הרי יש לה חלב אם, וכמה שהיא נותנת זה חוזר בחזרה. והנה היא מצאה שם תינוקת כבת עשרה חודשים, שהגיעה לבד בלי ההורים למחנה. אף אחד מאתנו לא ידע איך קוראים לה, וזה נודע לנו רק אחר כך.

אמי לקחה את התינוקת שמצאה, ואמרה: "הנה, אני אתן לה חלב" והיא נתנה לה לאכול. אחר כך היא ראתה שיש לה עדיין עוד חלב, אז היא חיפשה למי אפשר עוד לתת? והיא מצאה ילד אחד, שגם הגיע מהולנד והיא האכילה גם אותו. זאת אומרת, שהיא דאגה לשני ילדים על חשבון הכוחות שלה. היו אלו שני ילדים, שהיא  כלל לא ידעה מי הם ומי ההורים שלהם. עד יום פטירתה היא לא ידעה מי הם!

ומה קרה עם התינוקת שאמי האכילה אותה? הילדה הזאת, אבא שלה היה לא יהודי, והוא הצליח להוציא אותה מהמחנה. אחר כך היא חזרה הביתה וקיבלה חינוך לא הכי טוב. כי הרי היה לה אבא גוי, אבל לאחר המלחמה הילדה הגיעה לתנועת הנוער של "בני עקיבא", ומשם היא הגיעה לחב"ד. הילדה הזאת היא היום חבדניקית, ממש חבדניקית. היא התחתנה עם חבדניק, הבנים שלה לומדים בישיבות  והבנות שלה מתחנכות בחב"ד הכל הכל חב"ד.

מתברר שכנראה, המשפחה של הילד ידעו שאיזו אישה אחת האכילה את הילד, אבל הם לא ידעו את השם. הילד התחתן גם עם יהודייה. זה דבר גדול באירופה. יש לצערנו, הרבה נישואי תערובת בין יהודים וכאלה שלא. הילד הזה, שלח את הילדים שלו ללמוד לימודי קודש אצל אחי. ובלי שאחד ידע מהסיפור של השני.

מה הסוף של הסיפור? לאותה ילדה קראו רחל ויש לה נכד שגר באנגליה. לא מזמן הנכד עשה שידוך עם הנכדה של אחי שגרה בפריז.

מדהים! איך מסירות של אישה יהודייה יש לה השפעה גדולה כל כך!

הזוית האישית

הנכדה מושקא: נהניתי מאוד לעשות עם סבתא את הפרויקט של ה"קשר הרב דורי" ולמדתי ממנה הרבה דברים שלא ידעתי קודם. אני מאחלת לסבתא אריכות ימים ושנים טובות והרבה נחת מכולנו.

המסר שקבלתי מסבתא: אין דבר אבוד. אני לוקחת מהסיפור של סבתא: כל דבר קטן יכול בעתיד להשפיע לטובה בגדול ולקיים עולמות.