מאגר סיפורי מורשת

שמי סהר רובחה, השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף עמי את סבתא שלי גאולה חמילבסקי, שסיפרה לי על ימי ילדותה בתל אביב של פעם.

סבתא גאולה מספרת לסהר

נולדתי בישראל בעיר רחובות דיברנו בערבית ועברית  קוראים לי גאולה, כי אלוהים גאל את הורי ואיפשר להם להגיע לארץ ישראל לפני העלייה של שנות ה 50.

גדלתי בשכונה בתל אביב שנקראה אז ג'מוסין, גַ'מַּאסִין אַל-עַ'רְבִּי  – גַ'מַּאסִין אַל-עַ'רְבִּי היה כפר ערבי מדרום לירקון, בתחומי תל אביב-יפו של ימינו. תושביו נמלטו במהלך מלחמת העצמאות. היום זה רחוב אבן גבירול פינת ארלוזורוב. בשכונה הזאת היו בתים אחדים, שהוקמו על גבעה קטנה. בבית שלנו היו שלושה חדרים. הבית היה מרווח, הייתה בו תקרה גבוהה. הבית היה צמוד לחצר גדולה. ההורים גידלו בחצר תרנגולות וגם שוורים.

אבא שלי פלש לבית הזה אחרי שהערבים ברחו ממנו, בגלל שפרצה מלחמה בין הערבים והיהודים בשנת 1945-1948. אחרי שהערבים ברחו הם השאירו בבתים את כל החפצים שהיו להם, כמו למשל שמיכות, כלים למטבח ועוד. אנחנו ביום הראשון לפלישה ישנו במיטות שהם השאירו והתכסינו בשמיכות שלהם. אחי הגדול סירב להתכסות בשמיכה שאבי נתן לו, אבי ניסה לכסות אותו בכוח ושניהם התקוטטו עד שאחי משה הצליח לרדת מהמיטה ובמנוסה לצאת החוצה כשהוא צועק, למה אני צריך להתכסות בשמיכה מלוכלכת. אמי נבהלה לשמוע את הצעקות כשראתה אותו בורח דרך הדלת, שנטרקה אחריו, ומיד רצה וצעקה לו עצור ואמרה אני אתן לך שמיכה אחרת. הוא לא שהה לקראתה והמשיך במרוצה החוצה. הוא לא הספיק להתרחק מהבית וכבר שמע קול של מטוס. הוא הרים את ראשו וראה שפגזים נפלו לרגליו, מיד לאחר מכן שמע קול סירנה של אמבולנס הוא לא הספיק להבין מה קורה וכבר אמבולנס עצר לידו אסף אותו אל קרבו ומיהר לבית החולים. אמי לא התרגשה מהפגזים שנפלו לרגליה אלא מהאמבולנס שחטף לה את הילד שלה. מאז היא שוטטה בכל בתי החולים לחפשו.

יש לי זיכרון ילדות, כשהייתי ילדה בת שש במשך כשבע שנים, כל לילה חלמתי שכלב מלטף אותי וכשהוא סיים את הליטוף התעוררתי בפחד ורציתי לדעת מי הוא זה שליטף אותי אבל הכלב נעלם ולא יכולתי לראות אותו וזה כל כך הכעיס אותי. אימא אמרה אל תפחדי "הוי ילדתי זה רק חלום".

רוב הזמן החופשי שלנו בילדות שיחקנו ברחוב עם ילדי השכונה. שיחקנו ב 7 אבנים שהקפצנו על היד. שיחקנו בגוגואים שזה משחק עם  הגלעין של המישמש, זרקנו מספר גוגואים לבור ומי שמספר הגוגואים שלו היה גדול יותר מחוץ לבור הוא המנצח. שיחקנו גם בקלאס, בדמקה ובשחמט. אלה זיכרונות מימי ילדותי המוקדמת.

הזוית האישית

סהר: השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ושמעתי מסבתא שלינ את הסיפורים על ימי ילדותה בתל אביב של פעם.