מאגר סיפורי מורשת

שמי נירה אדם, נולדתי בשנת 1951 בבית היולדות בטבריה. באותו הזמן אבא ואמא שלי גרו במשק שוורץ ליד כפר בלום, המשק היה שייך למשפחת שוורץ. היו שם בריכות דגים, ואבא שלי היה מוביל את הדגים למרכז הארץ. כשנולדתי היו לי כבר שתי אחיות – יעל בת ארבע, ויהודית בת שנתיים.

ב 1952 עזבנו את משק שוורץ, ועברנו לקיבוץ כפר סאלד. אמא שלי עבדה בלול, ואותי שמו בבית התינוקות. אמא שלי אמרה שלא הפסקתי לבכות. כך חלפו השנים – "גמולון", גן ובית ספר, הכל הכל היה בקיבוץ – גם היסודי וגם התיכון.

שנת בת המצווה שלי הייתה מאוד משמעותית. היו לנו המון משימות במשך השנה, כמו משימת "חלוץ בודד" בשדה. קיבלנו בגדים חדשים, שתפרו לנו במיוחד בקיבוץ, סנדלים חדשות ושעון יד. במסגרת משימות שנת בר המצווה, נסענו לקיבוץ לביא, קיבוץ דתי. הם אירחו את כל הקבוצה בשישי-שבת, על מנת שנכיר את המסורת. בסוף השנה הייתה מסיבה גדולה עם כל הקיבוץ. החגים בקיבוץ היו מאוד עשירים ויפים. פעמיים בשנה היו מפיקים הצגות עם חברי המשק.

כל השנים ישנו בבית הילדים, ולא עם ההורים. אחה"צ בין השעות ארבע עד שבע, הינו הולכים לבקר את ההורים, וחוזרים לבית הילדים, לאכול ארוחת ערב ולישון. בתיכון גרתי ב"נעורים", עם עוד שתי בנות מהכיתה שלי.

ב 1971 סיימתי תיכון ומיד התגייסתי למודיעין. שירתתי שם שבעה חודשים, ואז התחתנתי עם סבא שלך – חגי. לימים נולדו לנו שלוש בנות – ורד, אמא שלך הדר וגל.

סיפור מעניין שסיפרה לי אימי –

כשאימי הייתה צריכה ללדת אותי, לא היה לה אוטו לנסוע לבית החולים, אז היא עמדה בכביש לתפוס טרמפ. עצר לה זוג בשם שלום ושושנה, שסיפר לה שהם חזרו מאזכרה לבן שלהם. הוא נפל בקרב על נבי יושע. הם ביקשו מאימא שלי שאם ייוולד לה בן, היא תקרא לו יובל על שם בנם. לאחר ארבע שנים נולדו אחיי התאומים, וניתנו להם השמות עובד ויובל.

חפץ משמעותי שעובר במשפחה: מפות רקומות בעבודת יד.

לאחר שאמי נפטרה, עברו אלי הרבה מפות שהיא רקמה. אמא שלה, חנה אמיתי לימדה אותה לרקום כבר בגיל שמונה.

הזווית האישית

סבתא נירה – נהניתי מאוד לשתף את הנכד שלי, ואת ילדיי בסיפור חיי.

ענבר- החוויה הייתה עצומה, זכיתי לשמוע ולהכיר את סיפור חייה של סבתי.