מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה מור, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, בתיה ויצמן פוריסקי.

רקע משפחתי

סבתי, בתיה נולדה כאן בישראל, היא בת יחידה לשני ניצולי שואה: ברכה ואליעזר. ברכה ואליעזר, סבתא רבתא וסבא רבא שלי, נולדו בעיר וורשה שבפולין ועלו לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1948. בשנה זו הכריזו על מדינת ישראל כמדינה עצמאית.

לפניי שעלו לישראל אליעזר וברכה גרו בבלגיה. ברכה ואליעזר עלו לישראל לעיר צופית לאחר שמדינת ישראל קראה ליהודים מכל התפוצות לעלות ולהקים בית יהודי בישראל. על מנת לשכנע אותם לבוא, הבטיחו להם בית עם גינה ועבודה. ברכה ואליעזר גרו בצריף קטן עם שטח אדמה גדול ואליעזר הקים חנות ירקות משלו בגינה. אליעזר קנה חמור, שעזר לו לחלק את הסחורה וסבתא בתיה אהבה את החמור ושיחקה אתו.

 סבתא בתיה בצעירותה

משפחת שורדי השואה – זיכרון בסלון

סבתי סיפרה לי שבמשפחתה הם נהגו בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה לשבת יחד בסלון וכל אחד היה מספר את סיפור השואה שלו. אימא של סבתי ברכה, הייתה מספרת איך היא שרדה את השואה ואיך איבדה את משפחתה ואת הקרובים לה בתקופת השואה.

סבתא רבתא שלי, ברכה, הייתה במחנה אושוויץ והיו לה שבעה אחיות ואח אחד שכולם נהרגו על ידי הנאצים. את אימא שלה היא ראתה בפעם אחרונה יחד עם אחותה הקטנה, כשהן עולות לרכבת לאחד ממחנות ההשמדה ומאז לא ראתה אותה יותר. אבא שלה נחנק בנסיעה באחת הרכבות שהובילו את היהודים לתאי הגז לנגד עייניה. ברכה ניצלה בזכות זה שהייתה צעירה, לקחו אותה לעבודות ובשלב מאוחר יותר נוצרים החביאו אותה.

מסורת משפחתית

סבתא בתיה זוכרת במיוחד מבית הוריה את המאכל שנהוג היה לאכול אצלם בראש השנה ובפסח – הגפילטפיש. אותו מתכון עבר במשפחה מדור לדור. במשפחתה של סבתא רבתא, ברכה, היו מכינים את הגפילטפיש בפולין עוד לפני שהחלה השואה. גפילטפיש הוא מאכל המורכב מדג קרפיון, ביצים וגזר.

 ארץ ישראל בילדותה

תמונות הילדות שסבתא זוכרת של מראות ארץ ישראל: "לא היו אז בניינים גדולים ולא הייתה צפיפות. היו שטחי חקלאות רבים, שהילדים מהשכונה היו משחקים. הבתים היו קטנים והרבה בני משפחה היו ישנים באותו החדר. בהרבה מהבתים, השירותים היו מחוץ לבית. הכול היה צנוע והרבה פחות מפואר."

הזוית האישית

נועה מור: הכי אהבתי בסיפור את חלק סיפור השואה של ברכה כי נורא רציתי לדעת והתעניינתי במה שברכה עברה. למדתי הרבה יותר על סבתי ואיך שחיו בעבר. הייתה לסבתי ילדות מאושרת ומלאת חוויות למרות כל הקשיים.