מאגר סיפורי מורשת

שמי צביקה גונן נולדתי  ב1955 בחולון.

נולדתי בסביבה דתית למשפחה דתית,  לאמי פרומה ואבי ישראל, אח קטן לאחותי הגדולה שושנה.

גרנו בבית פרטי עם גינה גדולה, שהיו בה הרבה עצי פרי.  באחד מעצי הפרי אפילו בניתי ספסל והייתי אוכל שם שסק. הייתי ילד דיי שובב, אבל גם ילד טוב. הייתי מנהיג תמיד, והייתי בוועד כיתה, ובמועצת תלמידים.

מועצת תלמידים היא קבוצת תלמידים במוסד חינוכי או לימודי, הלוקחת חלק בניהולו של המוסד. כעקרון, חברי מועצת התלמידים נבחרים בצורה דמוקרטית על ידי התלמידים עצמם ופועלים למען ייצוג התלמידים למול ההנהלה וארגון פעילויות חברתיות. (ויקיפדיה)

אבא שלי שהיה ראש המועצה הדתית בחולון, וזה דרש ממני להיות ילד טוב ,לפחות ככה אני חושב. בגלל שאבא שלי היה ראש המועצה הדתית היו לנו דברים שלא לכולם היו, למשל היה לנו עמוד טלפון בחצר, וכל השכנים היו באים להתקשר כשהם היו צריכים, בגלל שלא בכל הבתים היו טלפונים קווים. על טלפונים סלולריים אין בכלל מה לדבר, לא היו פלאפונים בכלל בתקופה הזו. על כל שיחה היה צריך לשלם, אז העמדנו שם קופת חיסכון וכל הכסף הועבר לצדקה.

כל שנה מאז שנולדתי, אפילו כשהייתי תינוק, כל יום כיפור לפני שהיינו יוצאים לבית הכנסת, אבא שלי היה שם יד על הראש שלי, ומתחיל לזמזם דברים. אז לא הבנתי, אבל כעבור כמה שנים הבנתי, שהוא מברך אותי את הברכה שכתובה במחזור, וקוראים לה ברכת הבנים, ברכת הבנים היא ברכה הנהוגה בחלק מקהילות ישראל, בה ההורים מברכים את ילדיהם בליל שבת ובערב יום הכיפורים, ובקצת קהילות אשכנז גם במוצאי שבת. נוסח הברכה העיקרי הוא שלושת הפסוקים של ברכת כוהנים. ברכה זו היא מנהג שמתועד לראשונה בראשית תקופת האחרונים. (ויקיפדיה)

"ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה.

יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום."

מידי שנה בשנה, בכל יום כיפור, הוא היה מברך אותי לפרנסה, לאהבה, לבריאות לאושר ולעוד  הרבה דברים טובים. אחרי שהתחתנתי, התחלתי לברך את הילדים שלי, אבל היו לי שלושה בנים ובת, והברכה במחזור הייתה כתובה לבנים, אז שיניתי קצת את הברכה כדי שתתאים גם לבנות. עד היום הילדים שלי מתקשרים אליי בכל ערב יום כיפור ואני מברך אותם.

הזווית האישית

מיקה: שמחתי מאוד לראיין את סבא שלי, וללמוד עליו דברים שלא ידעתי.