מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי רות עמרם. שם משפחתי לפני הנישואים היה גדסי. נולדתי לפני שבעים שנה בפרדס חנה להורים רומיה וחיים גדסי זצ"ל. היינו במשפחה עשרה אחים, אני החמישית מביניהם. בשנים הראשונות לילדותי גרנו בבית של שני חדרים, מטבח קטן, מקלחת ושירותים ביחד. בחדר אחד ישנו כל הילדים בצמצום ובחדר השני ההורים. חדר ההורים שימש גם כחדר אוכל. היה לנו מקרר שעבד ללא חשמל אלא עם בלוקים של קרח. את הכביסה הינו מכבסים ביד עם קרש כביסה וזה היה קשה מאוד.

לא היו לנו מים חמים דרך חשמל, לכן היינו מחממים מים בדוד על פרימוס ועם המים האלה היינו מתקלחים בימים שני וחמישי בשבוע. מבחינת אוכל, היינו אוכלים בעיקר לחם עם ממרחים כמו מרגרינה, גבינה, שוקולד וחלווה. פעם ביום אמי הייתה מכינה מרקים, בעיקר מרק שעועית, עדשים ואפונה. בשבת היה מרק עוף לחוח, חילבה, פיתות, קובנה, ג'חנון ולסיס (חמין פרווה של שעועית אדומה).

אבא שלי עבד מאוד קשה בבוקר במפעל של עץ, אחר הצהרים הוא עבד בעבודה נוספת בקטיף תפוזים וכך יכל לפרנס את המשפחה ולבנות בית גדול יותר. בניית הבית נמשכה כחמש שנים וכשהסתיימה עברנו לגור בבית יותר מרווח.

במשך השנים הוריי קנו מכונת כביסה שהייתה רק מכבסת (לא שוטפת ולא סוחטת) ואנחנו את שאר פעולות הכביסה היינו עושים בעבודת יד. כשהתאפשר ההורים קנו גם כיריים על גז ודוד חשמלי לחימום המים.

הוריי היקרים חיים ורומיה זצ"ל

להוריי היה שטח אדמה גדול ובו אבי היה שותל וזורע את כל סוגי הירקות והפירות. הוא גידל מלפפונים, עגבניות, חצילים, פולים, תפוחי אדמה, גמבות בוטנים, דלעת, אבטיח, מלון, תפוזים וקלמנטינות. בחצר גידלנו עיזים ותרנגולים כדי שיהיה לנו חלב וביצים. הוריי אהבו מאוד את הטבע ולטייל, בעיקר במקומות שפרחו שם כלניות.

ההורים שלי זצ"ל, אני וחלק מהאחים שלי

בילדותי למדתי בגן הילדים בפרדס חנה ובהמשך בבית הספר הממלכתי דתי בפרדס חנה. בשעות אחר הצהרים היינו משחקים עם כל ילדים השכונה במחבואים, שוטרים וגנבים, מחניים, קלאס, חמש אבנים, גומי, חבל ועוד משחקי רחוב. היינו אוספים כל מיני סוגים של בולים, גוגואים ומפיות. את התיכון למדתי בבית ספר דתי "תחכמוני" שבחדרה.

כנערה חוויתי את מלחמת ששת הימים, במלחמה זו ישראל ניצחה את ארצות ערב שרצו להשמיד את מדינת ישראל והכי חשוב – כבשנו את הכותל המערבי הקדוש ליהודים.

בבגרותי למדתי בבית ספר לאחיות בבית החולים שערי צדק בירושלים, שם עבדתי במחלקת ילדים כאחות במשך עשר שנים.

בעבודתי כאחות

לצערי בערך בתקופה זו גם חוויתי טראומה גדולה, אחותי הגדולה ואחי הקטן היו מעורבים בתאונת דרכים קטלנית שבה אחותי נהרגה במקום ואחי נפצע קשה מאוד. לשמחתי הוא החלים עם הזמן, אבל איבדתי את אחותי הגדולה ממני. אבי נפטר לאחר כמה שנים מצער, הוא חווה דום לב.

לאחר הלימודים בבית ספר לאחיות הכרתי את יוסף, התחתנו וגרנו בירושלים.

חתונתנו

בירושלים נולדו לנו שלושה ילדים, וכשרויטל הקטנה הייתה בת חודש החלטנו להצטרף לקבוצה שהקימה את היישוב מעלה מכמש. היום אנחנו המשפחה הראשונה ביישוב. בתחילה גרנו בקרוואן במשך שש שנים עד שבנינו את ביתנו הנוכחי.

יוסי, אני, אהוד, עידו ורויטל (אימא של נעה) בקרוואן

כאחות מוסמכת הצלחנו לפתוח מרפאה ביישוב ועבדתי בה בשעות אחר הצהרים אחרי שחזרתי מעבודתי בבית החולים שערי צדק. מן הסיבה שהיה קשה לעבוד בבית החולים וגם במרפאת היישוב ובו בזמן לגדל ילדים, בחרתי להפסיק את עבודתי בבית החולים.

במשך השנים נולדו לנו עוד ארבעה ילדים ואני עבדתי כאחות היישוב 37 שנים ואחות בקופת חולים כללית בירושלים. לפני שלוש שנים יצאתי לפנסיה.

כיום אנחנו עדיין גרים במעלה מכמש, זכינו לחתן חמישה מילדינו וב"ה זוכים לראות את המשפחה מתרחבת ונהנים לשמוח עם נכדינו.

משפחתנו

בעז"ה שנזכה לחתן את שאר ילדינו ולזכות לראות בעתיד נכדים נוספים ונינים.

הזוית האישית

נועה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מהנה ומעניין לשמוע מסבתא את הסיפור שלה ולהכיר אותה ולשמוע על חייה לפני שהיא נהייתה סבתא שלי.