מאגר סיפורי מורשת

שמי איגור קרפובסקי. בשנת 1951 נולדתי בעיר קאנט בקירגיסטן. גרתי במשפחה גדולה יחסית: אמי, אבי, אחי, סבי, סבתי ואחותה של סבתי. סבי וסבתי היו יהודים לחלוטין ואז דיברו בבית ביניהם ביידיש, אך לצערי לא לימדו אותי את השפה. נהגנו לחגוג את רוב החגים היהודיים. אני זוכר שסבתי כל שנה הייתה מכינה מצות בפסח וצמה ביום כיפור. הם גרו באזור זפורוז'יה, אוקראינה. בתקופת המלחמה הייתה פעולה לסיפוק מזון לצבא הרוסי, איפה שסבי וסבתי עבדו כחלק מהפעולה. אמי הכירה את אבי בחזית המלחמה בעיר טירספול במולדובה. אימא עבדה במשרד המפקד הצבאי ואבא שירת בתעופה. הם הכירו שם בשנת 1944 ובשנת 1946 הם התחתנו.

הילדות

בגילי הצעיר, לפני שהלכתי לבית הספר נהגתי לנסוע עם ההורים שלי למקומות שבהם אבי שירת. כל היום הסתכלתי על המטוסים ועל אימונים לשירות התעופה הצבאית. אני זוכר את עצמי היטב בגיל שלוש בעיר קאנט בקירגיזסטן בזמן שעברנו לקופיאנסק שהיא עיר באוקראינה. חשוב לציין כי באותה תקופה נדדנו מעיר לעיר לעיתים קרובות מאוד.

בשנת 1959 הלכתי לבית הספר בפעם הראשונה אחרי שאבא שלי השתחרר מהצבא, שזה קרה כבר בעיר אחרת, מליטופול, זו גם כן עיר באוקראינה. התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי ותמיד הייתי תלמיד מצטיין. בכיתה ט' הזמינו אותי לבית ספר לילדים מחוננים, על יד אוניברסיטת קייב לפיזיקה ומתמטיקה ושם פגשתי את אישתי.

בימי החופש נהגנו לשחק תופסת, מחבואים ועוד משחקי חוץ. אני גם זוכר שבחורף אני וחבריי מהשכונה היינו משחקים בשלג, יצאנו להחליק על הקרח וירדנו במזחלות מהגבעה.

קריירה ומשפחה

בקורס החמישי שלי באוניברסיטה הודיעו לנו שלוקחים את כולנו לשרת שנתיים בצבא, וכך בעצם התגייסתי. לאחר השנתיים כתבתי דו"ח המבקש לרשום אותי לסגל הקצינים ושם נשארתי לשרת לאורך 25 שנה.

באוניברסיטה הכרתי את אשתי לריסה קרפובסקי, היא הייתה הסטודנטית הכי יפה וחכמה בקורס. היינו זוג לאורך ארבע שנים ולאחר מכן התחתנו. החתונה התקיימה בשנת 1973 ועד עכשיו אנחנו חיים באהבה ובאושר כבר לאורך 50 שנה!

המסר שלי לדור הצעיר הוא לחיות חיים מלאים ולא לעצור למרות הקשיים שילוו אותך בדרך להצלחה, כי בסוף הכל יסתדר כמו שהוא נכון וטוב יותר עבורך.

הזוית האישית

סבא איגור: היה לי כיף לספר לנכדה שלי על חיי ואני חושב שהתכנית הזו הייתה חשובה מאוד ואולי אפילו תשמש את משפחתנו לדורות הבאים. אני מאחל לנכדה שלי להמשיך לחיות בשמחה, אהבת הארץ והמשפחה והמון בריאות!

סופיה הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד להקשיב לסבי ולחקור ביחד את העבר. למדתי המון דברים חדשים על האופן בו נהגו לחיות אז ומאוד התעניינתי בנושא. היום בשנת 2023 סבי וסבתי גרים במוסקבה, עיר הבירה של רוסיה. אני מאוד מקווה ומצפה שהם סוף סוף יעשו עלייה לארץ. אנחנו בקשר מאוד קרוב, והיום אני מאוד שמחה שבדור שלנו יש פלאפונים ושיחות וידאו על מנת לתקשר אחד עם השני. אנחנו משתדלים לטוס אליהם ולבקר אותם כמה שיותר ולגרום להם להנות מכל רגע.