מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי ינגרווד, נולדתי בצפון של אנגליה. לאימא שלי היו עוד תשעה אחים ואחיות. שבע בנים ושלוש בנות. כל המשפחה גרו באותו מקום.

היו לי המון בני דודים. היינו ביחד בשבתות ובחגים. היינו מאוד קרובים. אני זוכרת שהייתה לנו מסיבת פיג'מות בחופשות ובחגים. היה ממש כיף. כל הזמן היו בני דודים בבית שלנו ואני ואחותי היו בבית שלהם. כל שנה בחופש הגדול נסענו למחנה עם בני עקיבא. שם היו גם בני הדודים שלי, חלק מהם היו באותו שבט. בילינו ביחד ונהנינו מאוד.

המקצוע של אבא שלי היה רופא. בשנת 1951 הוא פתח קליניקה בבית שלנו. אני זוכרת שכל הזמן המטופלים שלו הגיעו לבית. לקח לנו קצת זמן להתרגל לזה. ובילינו יותר זמן אצל בני הדודים מאשר הם הגיעו עלינו, בגלל שאבא שלי לא רצה שנפריע לו בשעות בהן הוא עבד בקליניקה.

פעם הייתי עם בני דודים שלי באוטו של דודה שלי וראינו את הנסיכה דיאנה. התרגשנו מאוד ורצינו שנראה אותה שוב אך זה לא קרה.

יש לי המון זכרונות טובות וחוויות מקסימות שעברתי עם בני הדודים שלי במהלך הילדות שלי – כמו מסיבות יום הולדת, טיולים ביחד, ועוד הרבה ימי כיף. קרובי משפחה הם דבר מאוד חשוב לי. עד היום אני עדיין קרובה מאוד לבני הדודים שלי וזה מאוד מיוחד ולא מובן מאליו. יש לי המון הכרת הטוב שאני ממשפחה גדולה וקרובה.

הזוית האישית

צופיה הנכדה המתעדת: למדתי מהחוויה הזאת על המשפחה של סבתא שלי. על החוויות שהיתה לה עם הבני דודים שלה. זה מזכיר לי על הכיף שיש לי עם הבני דודים שלי. אני רוצה להגיד לסבתא תודה שהיא לימדה אותי להעריך את המשפחה שלי. ולא רק המשפחה שאני גרה איתם אך גם בני הדודים שלי. חשוב לי לבלות הרבה זמן כיף איתם ולעשות חוויות שיום אחד בעזרת ה' אני גם אוכל לספר לנכדים שלי. סבתא אמרה לי שהחוויה הזאת הייתה כיף בשבילה כי היא נהנתה לחשוב על ולזכור חוויות מהילדות שלה.