מאגר סיפורי מורשת

דוד אריה (דודו) הלפר נולד ב- 25.10.1950 בתימורים (היום תמרת).

הוריו שושנה ואליעזר הלפר היו ממקימי המושב השיתופי תימורים, עם עליתם ארצה בשנת 1948 מדרום אפריקה במסגרת תנועת הבונים, והוא דור שני בעמק יזרעאל ודור שני בהקמת ישוב בעמק יזרעאל.

תימורים (תִּמּוֹרִים)  מושב תימורים הוקם ב-21 ביוני 1948  על ידי עולים מדרום אפריקה אליהם הצטרפו צעירים מאירופה. תחילה כקיבוץ על גבעה ליד תל שימרון בגליל התחתון על גבול עמק יזרעאל, במקום בו קיים היום הישוב תמרת. בשנת1953  הוא הפך למושב שיתופי ועבר ב- 1954 עקב מחסור בקרקעות, לדרום מישור החוף לתחום שטח השיפוט מועצה אזורית באר טוביה. הישוב מתפקד הן כמושב שיתופי-  בו שותפים חברי המשק הישן, והן כיישוב קהילתי-  בו חברים כלל התושבים במושב הישן ובהרחבה החדשה. (ויקיפדיה)

וכך דודו מספר:

בשנת 1954 מושב תימורים עבר לדרום, והורי ואני עברנו למושב בני דרור.

בְּנֵי דְּרוֹר הוא מושב באזור השרון ליד העיר נתניה בתחום השיפוט של המועצה האזורית לב השרון. היישוב הוקם ב-12 במאי 1946 על ידי חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, שלחמו בחזיתות איטליה וצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. הרעיון להקמת המושב נולד עוד ב-1941. המקימים שירתו ביחידה העברית של פלוגת ההנדסה והחימוש 544, והיו ברובם טכנאים. (ויקיפדיה).

כשהסתכלנו בתמונות שבאלבום, ראיתי את עצמי בגיל שלוש, עומד יחד עם בת קבוצה בשם מיכל, ליד ברז מים זורמים, אז לא היו בריכות שחיה. לפני כשתיים עשרה שנים הבן האמצעי שלנו טל, התחתן עם רותם, שמיכל היא הדודה שלה. מתקופה זו יש לי קשר עם עוד בנות, ביניהן תמר שסיפרה לי שבנות הקבוצה, נהגו להטביע לי את מכוניות הצעצוע מתוך קנאה.

מסיבות מקום תעסוקה ופרנסה של ההורים, הורי, אחי יונתן ואני עברנו מספר ישובים ביניהם הקמת שכונת אפרידר באשקלון (יחד עם משפחות יוצאי דרום אפריקה), וחזרנו לעמק יזרעאל למושב אלוני אבא בשנת 1965.

חזרתי לגור עם משפחתי (רותי, והבנים דרור, טל וניר) בעמק יזרעאל באוגוסט 1988 עם הקמת גבעת אלה, כהמשך להקמת ישוב בעמק יזרעאל על ידי הורי.

גִּבְעַת אֵלָה הוא יישוב קהילתי חילוני בדרום הגליל התחתון, חמישה קילומטרים צפונית למגדל העמק וחמישה ק"מ מערבית לנצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא הוקם בשנת 1988 ביוזמת גרעין מתיישבים מאזור חיפה ומיישובי עמק יזרעאל ובסיוע המועצה האזורית (ויקיפדיה).

בשירות הצבאי התגייסתי לחיל הים לקורס חובלים, אותו סיימתי בשנת 1971, והמשכתי במסלול פיקוד על ספינות טילים והדרכה בבסיס ההדרכה. אחד התפקידים המיוחדים היה לפקד על צוות ספינת טילים. הספינה הראשונה שפיקדתי עליה שמה אח"י אילת – סער 2, שנחשבה בזמנו לספינה מהירה עם יכולת ירי טילים ותותחים, מערכות גילוי ובקרה ואמצעים אלקטרונים מתקדמים.

אח"י אילת הייתה ספינת טילים מדגם סער 2, סימנה הצבאי היה ס – 321. היא פעלה בשירות חיל הים משנת 1968 עד שנת 1991. הספינה השנייה אחרי אח"י חיפה שחומשה במערכת הנשק שכללה טילי גבריאל. הספינה נבנתה במספנות שרבורג שבצרפת. ב-5 באוגוסט 1968 יצאה משרבורג בפיקוד רס"ן אלי לוי, הגיעה לנמל חיפה ב-11 באוגוסט 1968 ונקלטה בשייטת ספינות הטילים. השתתפה בקרבות הטילים בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים, בקרבות נגד המצרים באזור פורט סעיד ודמיאט. (ויקיפדיה)

באחד הימים אירחתי את מפקד שייטת הסטי"לים. עלינו לסיפון הספינה, והתקבלנו ע"י חייל ששרק "במשרוקית רב מלחים" לפי המסורת הימית. הראיתי למפקדי בגאווה את הספינה. מפקד השייטת לקח אותי הצידה ואמר לי שהספינה נראית ומתוחזקת היטב, ומה שחשוב אלה הם אנשי הצוות, הרבה יותר מהספינה עצמה, שבנויה ממתכת. בשנים שלאחר מכן הבנתי עד כמה הוא צדק, שמה שחשוב זה הצוות – האנשים, יותר מהטכנולוגיה.

הזווית האישית

שי וניתאי: ממש נהנינו מהמפגשים עם דודו. נהנינו ללמוד ממנו, להקשיב לו. למדנו על ההיסטוריה, על הצבא, ואנחנו ממש שמחים שהיתה לנו הזכות, להיות חלק מתוכנית הקשר הרב דורי.