מאגר סיפורי מורשת

שמי ניסים הלוי, נולדתי בתל אביב בשנת 1960 בחודש מרץ בבית חולים הקרייה. מקור שמי הוא על שם סבי מצד אבי והכינוי שלי היה ניסימיקו. משמעות שם המשפחה שלי היא נצר לשבט הלויים.

בית ההורים

שם אבי יהושע והוא נולד בשנת 1935 בטורקיה. שם אמי רחל והיא נולדה בשנת 1939 בטורקיה, באותו הכפר שבו אבי נולד. למרות שהוריי נולדו באותו הכפר ועלו לארץ באותה אונייה וגרו באותה שכונה בתל אביב (שפירא), הם לא הכירו אחד את השני ונפגשו על ידי שידוך.

לי יש שתי אחיות, גרנו באותו החדר ורק כשאחיותיי גדלו הן עברו לחדר אחר. רוב הזמן רבנו והיינו מציקים אחד לשניה. גדלתי בבת ים בדירת שני חדרים והשפה שדיברו בבית הייתה עברית. כשהוריי רצו שלא נבין אותם הם דיברו ביניהם לאדינו (ספניולית). כשגדלנו והבנו קצת לאדינו הם עברו לדבר טורקית.

מביתי הייתי רואה את הים ובכל הזדמנות הייתי הולך אליו.

 זכרונות ילדותי

גרנו על גבול בת ים יפו. כל יום בשובי מבית הספר הינו משחקים ולא ממהרים לחזור הביתה, דבר שהיה מדאיג את אמי. בילדותי רוב המשחקים ששיחקתי היו מחוץ לבית. שיחקנו "מחבואים" "קלאס" שבע אבנים, חמור ארוך ועוד ועוד. היינו חוזרים הביתה בערב רק לקול צעקותיה של אמי: "ניסים בוא הביתה".

במשך כשלוש שנים הייתי בתנועת נוער "הצופים", היינו יוצאים לטיולים בכל הארץ. בימי שבת אבי היה מכין שקשוקה גדולה וסלט קצוץ דק. באחת השבתות אבי התבלבל ושם קינמון במקום פפריקה מתוקה, הייתה לנו שקשוקה מאוד מעניינת באותה השבת.

למדתי בבית ספר "גורדון" בבת ים והיו לי חברים גם מהכיתה בה למדתי וגם משכונה שבה גרתי. היה לנו בסוף הרחוב בית ישן והיינו מטפסים לקומה ראשונה ומשם קופצים על ערימת חול שהייתה למרגלותיו. בשלב מסוים, בסיום בית הספר היסודי, החלטתי שאני רוצה קצת חופש ולהשתחרר מאימא שבעיקר היו חשובים לה הלימודים. אז החלטתי לצאת מהבית וללמוד בתיכון בפנימיה חקלאית בשם "הכפר הירוק". גרנו בקבוצות, לכל קבוצה היה מדריך חברתי ואם בית. היינו עובדים בשדות שלושה ימים בבוקר ולומדים אחר הצהריים ושלושה ימים ההפך. בימי שישי היינו עושים קבלת שבת ולאחר מכן כל קבוצה הייתה בתורה עושה ערב אומנותי. כל שבת שלישית הייתי נוסע הביתה לבת ים. הוריי התגעגעו אליי אבל הבינו את צרכיי וגם עצם יציאתי מהבית עזרה לאמי משום שאבי עבד מחוץ לעיר והיה חוזר הביתה רק בסופי שבוע. החיים בכפר הירוק תרמו לי בגיבוש ועיצוב אישיותי עד היום.

רקע היסטורי

נולדתי שבע שנים לפני מלחמת ששת הימים וכשאבי גוייס למילואים דאגתי מאוד. הוא חזר אחרי חודשיים ומאוד שמחתי. בסופ"ש הראשון אחרי המלחמה אבי לקח את כל המשפחה לטיול לכותל המערבי. הייתה לנו את הטלוויזיה הראשונה בבניין וכל הדיירים בכל ערב היו מתקבצים אצלנו לראות חדשות. לא היה לנו טלפון וגם לטלפון קווי חיכינו מספר שנים.

שנות העשרים

כשכל חבריי ללימודים הלכו לנח"ל אני התנדבתי לצנחנים מפני שזה נחשב ליותר קרבי. במהלך הטירונות עברתי קורס צניחה שהיתה חוויה כיפית ומפחידה כאחד. הטירונות וקורס מכי"ם נמשכו כ- 17 חודשים – תקופה קשה של פרידה מהמשפחה ומאמץ פיזי קשה. במהלך 17 החודשים עשינו פעילות של ביטחון שוטף לאורך גבולות המדינה וגם אימונים.

בתום קורס מכי"ם נשלחתי לקורס קשר. במהלך הקורס אחד החיילים, משום מה, הכניס מחסנית לנשק ופלט לעברי צרור יריות. עפתי באוויר ונפלתי על הקרקע בכאבים נוראיים. פינו אותי במסוק לבית חולים בירושלים. הייתי בבית החולים כחודש. בסוף האשפוז עברתי לבית הבראה צבאי ולאחר מכן שוחררתי מהצבא עד להחלמה מלאה וקיבלתי 20 אחוזי נכות.

כשהחלמתי זומנתי לועדה רפואית שהחליטה שאני יכול לחזור ולשרת במילואים ביחידה קרבית ומאז ועד גיל 55 הייתי במילואים בתפקיד לוחם.

אני במשימת אבטחה עם המאג

העבודה הראשונה שלי הייתה ליווי של נכה צה"ל המרותק לכיסא גלגלים. הייתי צמוד אליו 24 שעות ביממה במשך שלושה ימים ובארבעת הימים הנוספים הייתי בחופש.

בחרתי לעבוד בתחום זה בעקבות מה שחוויתי בתקופת ההחלמה שלי מהפציעה – שגם אני הייתי זקוק לעזרת אחרים בתפקוד יום יומי. כשסיימתי לעבוד עם הנכה, החלטתי ללמוד לימודי הוראה במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט בתחום חינוך מיוחד.

בשנות העשרים היו לי יחסי חברויות קצרות עם מספר בחורות שלא התפתחו לאהבה. לעומת זאת יש לי ידידות רבות שעם חלקן אני שומר קשר עד היום.

הקמת משפחה

את אשתי הכרתי בעזרת גיסתי, התחלנו לצאת ותקופה קצרה לאחר מכן עברתי לגור בבית ההורים שלה. החלטנו להתחתן לאחר ארבע חודשים. אחרי חודש קנינו דירה, ואחרי תשעה חודשים התחתנו. המשכנו לגור אצל ההורים עוד שנתיים וחצי עד שגמרו לבנות את הבניין שבו קנינו את הדירה שלנו.

לחתונה שלנו הגענו במסוק שנחת על גג האולם. אחד הדברים הבודדים שאני זוכר מהחתונה זה, ששכחתי לנשק את אשתי לאחר שבירת הכוס. דבר נוסף שזכור לי הוא שנשארתי עם חליפת הטוקסידו שלי עד סוף חתונה. קוריוז נוסף מהחתונה: בצפייה משותפת בוידאו החתונה זיהיתי באחד השולחנות בחורה שיצאתי איתה פעם אחת, מסתבר שהיא הייתה הבת של בת דודה של אמי.

רוב המתנות שקיבלנו היו צ'קים ואפילו הצלחנו לכסות את עלות החתונה.

ניסים עם נתי בחתונתם

שמחנו מאוד כשאשתי נכנסה להריון הראשון שלה אבל לאחר עשרה שבועות, בבדיקה שגרתית גילינו שאין דופק לעובר דבר שהוביל להפלה טבעית. נולדו לנו שני ילדים בת (אופיר) ובן (אסף). אופיר בילדותה עסקה בספורט תחרותי בתחום גלישת רוח. היא הגיעה להישגים גבוהים וזכתה באליפות הארץ, לימים בגיל 15 זכתה באליפות העולם ובגיל 19 באליפות אירופה. בצבא הייתה ספורטאית מצטיינת וכך היה לה זמן להתאמן. כיום היא עובדת כפיזיותרפיסטית בתל השומר. גם כמאמנת, החניכים שלה זכו להישגים גבוהים בעולם.

אסף בתיכון זכה באליפות העולם ברובוטיקה, דבר שעזר לו להתקבל ליחידה מובחרת (8200) בצבא, שם קיבל חייל מצטיין. כיום אסף לומד בבאר שבע הנדסת מכונות זו השנה השלישית.

היום אני עובד כמורה לחינוך גופני בחינוך מיוחד בבית ספר הרצפלד בחולון זו השנה ה-33. בזמני הפנוי אשתי ואני אוהבים לטייל בטבע ואף לבלות בחוף הים. בנוסף אני אוהב לרכב על אופניים בשבילים מאתגרים.

אני מתנדב במספר עמותות. "עמותת אתגרים" שבה אני מלווה ילדים בעלי צרכים מיוחדים על תלת אופן או לחילופין רוכב איתם על אופני טנדם כרוכב קדמי. כמו כן, אני מתנדב בעמותת "מגדל אור", שבה אני מלווה אדם עיוור/ליקוי ראייה, בטיולים רגליים ברחבי הארץ. בנוסף אני איש לוגיסטי בקבוצת טריאתלון שנקראת T.W.C שבה שוחים, רוכבים ורצים ספורטאים עיוורים ונכים. אני מתנדב גם ב"בית הידידות" (בית שבו גרים ילדים ובוגרים אוטיסטים) ששם אני רוכב איתם על אופני טנדם (אופנים זוגיים).

מניסיון החיים שלי למדתי, שהתנדבות ועזרה לזולת עושה אותי מאושר ונותן לי משמעות לחיים.

סדר יומי כיום הוא די שגרתי, אני קם ב-05:45, מכין לאשתי שני כריכים וסלט ירקות, נוסע לעבודה ובזמני הפנוי מתנדב בעמותות שציינתי למעלה ומטייל עם כלבתי האהובה.

משפחתי ואני כיום

הזוית האישית

ניסים: עצם תהליך העבודה גרם לי לחקור את הוריי ולגלות זוויות נוספות על חיי לאורך הדרך. שמחתי להשתתף בתכנית – אדיר ואוראל, ילדים נבונים ומצחיקים והאווירה במהלך העבודה הייתה נעימה וזורמת.

אדיר: היה לי מעניין לשמוע את הסיפור ונהניתי מכל רגע בתכנית. ניסים הוא בן אדם טוב ולמדתי הרבה דברים עליו.

אוראל: נהניתי לשמוע את הסיפור, לדעתי התכנית חשובה. ניסים הוא בן אדם טוב למדתי הרבה דברים עליו – לא חשבתי שאכיר בן אדם כזה שאהבתי ויכנס לי ללב ושיעזור לי ויקדם אותי בדברים.