מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה גיל. הוריי, אטקה לבית קופל ואברהם לבית שר, הצליחו לשרוד את השואה. בסיום המלחמה הם ניסו להגיע לארץ על אוניית מעפילים שלא הורשתה להיכנס לארץ, האנגלים העבירו אותם למחנה מעבר בקפריסין שם נישאו וחיו כשנתיים. אמי עבדה כאחות במחנה המעבר ואבי עסק בנגרות.

בשנת 1948 התירו להם לעלות לארץ. דודי זלמן, אח של אבי, ציוני שעלה לארץ לפני השואה, קנה מגרש בקריית אתא ולאחר השואה והשהייה בקפריסין, שני אחיו ששרדו את השואה הצטרפו אליו ובנו יחד את בית משפחת שר ברחוב הלל 4 בקרית אתא, נולדתי וגדלתי בבית שר.

הבניין כלל שתי קומות וגרו בו שלוש המשפחות. לכל משפחה נולדו שלושה ילדים וככה גדלנו תשעה ילדים, בני דודים, בבניין המשפחה כאחים. לאבי ודודי הייתה נגריה בחצר הבית ולאחר מכן פתחו גם חנות רהיטים רהיטי: "אחים שר" בקריית אתא. בחצר הבית היו עצי פרי וגינת נוי.

בית שר בקריית אתא

בבית שר חגגו יחד את החגים כל השנים. אחרי שכל אחד מאיתנו נישא ועזבנו את בית ההורים, היינו מגיעים עם ילדינו לחגוג את חגי ישראל, כל המשפחות יחדיו. בחצר בנו סוכה שגדלה עם השנים ובפסח היינו חוגגים כל שנה בדירה אחרת. שלוש משפחות שהתנהלו כמשפחה אחת גדולה, עם הרבה ילדים ונכדים. החגים היו מלווים בשירה, מוזיקה, שמחה ומגוון מאכלים.

בצעירותי למדתי בבית הספר היסודי א.ד. גורדון, בכל בוקר היינו צועדים כל הילדים יחדיו לבית הספר. בילדותי ונעוריי הצטיינתי בספורט, השתתפתי בתחרות אתלטיקה קלה ובהתעמלות מכשירים. בנוסף, ניגנתי בחצוצרת תרועה ולאחר מכן חצוצרת שסתומים והייתי חלק מתזמורת ביה"ס. הייתי חניכה בתנועת נוער "הנוער העובד והלומד". בתיכון למדתי בתיכון "דביר" במגמה הומנית.

לאורך השנים המשכתי לעסוק בספורט, שיחקתי כדורסל בהפועל קריית אתא, התחרתי בתחרויות אתלטיקה במחוז, בתחרויות ניווט ורקדתי בלהקת המחול העירונית. הייתי פעילה בוועדת התרבות של ביה"ס, וארגנתי את הפעילויות החברתיות והתרבותיות בבית הספר. הייתי חברה במועצת תלמידים ובפרלמנט הנוער.

בתום לימודיי בתיכון התקבלתי למכון וינגייט "המכללה לחינוך גופני", שם סיימתי את לימודיי כמורה לחינוך גופני. במהלך הלימודים נישאתי לחבר ילדותי אהרן גיל (ז"ל). יחד הקמנו משפחה ונולדו לנו שלוש בנות: ניצן, עינב ושירי. ניצן בתי הבכורה, אימן של התאומות ליהיא ומאי, שאיתן אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי.

משפחתי

השתלבתי בעבודה בחטיבת ביניים רוגוזין בקריית אתא, שימשתי כרכזת מקצוע של החינוך הגופני, מחנכת כיתה ורכזת פרויקט כיתות הספורט שנושאו המרכזי היה כדורעף. בד בבד ריכזתי השתלמויות מורים לחינוך גופני מחוזיות וארציות. בשעות הפנאי רקדתי בלהקת מחול של בית הגפן, להקה יהודית-ערבית, איתה השתתפנו בפסטיבלים בארץ ובחו"ל. אהבתי לריקודים הובילה אותי גם להתנדבות ב"אילן" – שם ניהלתי להקת מחול "רוקדים על גלגלים" – בלהקה רוקדים יחד אנשים בכסאות גלגלים עם רקדנים בעמידה המלווים איתם. השתתפנו בפסטיבלים בארץ כגון פסטיבל כרמיאל לריקודים וכן באירועים נוספים בארץ.

את בנותיי גידלנו בקריית מוצקין וקריית חיים. נולדו לי שמונה נכדים: עמית, יהלי, ליהיא, מאי, לייה, ליאב, עופרי וליבי, שהבכור מביניהם בצבא והצעירה בת שנה. לאורך כל הדרך אני בקשר עם נכדיי ותמיד מושיטה יד לעזרה בגידולם.

הזוית האישית

סבתא טובה: נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, הייתה לי זכות ענקית לבלות עם נכדותיי האהובות, לספר, לשתף על עולמי וחיי. המפגשים היו מעניינים ובאווירה נעימה. תודתי לכל העוסקים במלאכה חשובה זו ובמיוחד לאורלי בנישתי, רכזת הפרויקט בביה"ס שמרית אור.