מאגר סיפורי מורשת

במסגרת השתלמות "הקשר הרב דורי" אנו מעלים את סיפורם של הוריי, שיבדלו לחיים ארוכים.

שמונים שנה לפני שאבא נולד, סבא רבא של אבי הגיע מעיראק לעיירה בפרס, שם עשה עסקים עם האוכלוסיה שעסקה בבדים ובתפירה. אחרי מספר שנים, כשעייף מהנסיעה הקשה בדרכים, החליט להביא את כל משפחתו וילדיו, שהיו צעירים, לגור באותה עיירה שהייתה מוסלמית ולא חיו בה יהודים אחרים. כשהגיעו ילדיו לגיל נישואים, דאג להביא להם שידוך ראוי מהקהילות היהודיות הקרובות או הרחוקות והכסף שהיה ברשותו היווה כלי שיכנוע להינשא לילדיו ולגור באותה עיירה. אבא ואימא הם בני דודים מדרגה שלישית ורביעית לאותו סבא שהתיישב בעיירה קרנד.

אבא נולד בשנת 1936 בעיר קרנד בפרס למשפחה בת חמישה אחים ואחיות, משפחה עשירה ואמידה מאוד. סבא למד בבית ספר יסודי מוסלמי מכיתה א'-ו'. כשהיו הילדים המוסלמים לומדים קוראן, ליהודים היה שיעור חופשי, מכיוון שהיתה התחשבות ביהודים בנושא הדת. בעקבות עסקיו של אביו, המשפחה חילקה את זמנה ומגוריה בעיר קרנד כחצי שנה, ובחצי השני של השנה בעיר קסר-שירין שבפרס שפירוש שמה עיירה מתוקה. את לימודיו בתיכון לא סיים כי עבד עם אביו בעסקיו, מסחר בבדים ובית תפירה גדול לחליפות.

בגיל 18 התגייס לצבא הפרסי ושירת שנתיים בשירות חובה. מכיוון שבאותה תקופה פרס היתה מדינה מתפתחת בהשפעות אירופאיות, השירות עבר בשלום. מיד עם שיחרורו מהצבא הלך ללמוד חייטות. אחרי הלימודים עבד בעסק המשפחתי ותפר חליפות אירופיות לאנשים. בכסף שהרוויח ממכירת החליפה הראשונה, 50 טומן (לירה פרסית), קנה בשר ואוכל לביתו כי רצה להודות להוריו על שהעניקו לו את כל השנים מכל טוב. העסקים הצליחו מאוד והמשפחה התעשרה מאוד. כשאבא היה בן 21 נפטר אביו בפתאומיות ואבא לקח את האחריות לידיו כולל העסקים הרבים של אביו, האחריות על אחיו הצעירים (שתי האחיות הבכורות נישאו כבר) ועל אמו שהייתה אישה חולה. אבא לא הצליח לעמוד במשימה, העסק המשפחתי קרס לאחר מספר חודשים ואימא נפטרה ממחלת האסטמה, מיד אחרי הקריסה הכלכלית.

בשנת 1959, לאחר שאחותו הצעירה התחתנה ואחיו הצעיר עלה לארץ, אבא הצטרף למפלגה הקומוניסטית בפרס שהייתה נגד שלטון המלך. אמנם המלך איפשר ליהודים לחיות בחופש דת, אך החיים בפרס היו ללא חופש ביטוי, והייתה תחושה של פחד וחוסר ביטחון, ולכן סבא שהיה בעל מודעות חברתית גדולה, עבד ופעל נגד הפלת המשטר. בנוסף הדריך יהודים כיצד לעלות לישראל מבלי לוותר על רכושם בפרס, בסוכנות היהודית שמעו על פועלו של אבא וגייסו אותו לעזרה בהעלאת יהודים לישראל אך לאחר מספר חודשים, אבא נתפס ונכלא למספר שבועות, זמן מה אחר כך שוחרר. בשנת 1961 נישא לאימא, שהייתה קרובת משפחה. אבא היה מבוגר מאימא בעשר שנים, היא הייתה בת 15 כשנישאה לאבא.

אימא ואבא

אימא נולדה באותה עיירה שבה אבא נולד, בשנת 1946, למשפחה פשוטה, מעוטת יכולת, עם מסורת של רבנים וזיקה גדולה יותר לדת. משפחה בת חמישה אחים ואחיות. אימא למדה שמונה כיתות ובגיל 15 שודכה לאבי. הוריה של אימא ביחד עם שני אחיה הצעירים ועם שני אחים גדולים נשואים עלו לישראל, גם משפחתו של אבא כבר עלתה שנה/ שנתיים קודם לישראל.

כשכל משפחתם עזבה את פרס, אבא ואימא רצו לעלות לארץ ישראל אך לא יכלו כי השלטונות לא איפשרו. אבא היה מסורב עליה מכיוון שפעל נגד השלטון. הם עברו להתגורר בעיר הבירה טהרן כדי להיות קרובים למשרד השלטון ולנסות לקבל ויזה. במשך כשנתיים ישבו שניהם במחנה מעבר עד שהגיעו מחוסרי כל לארץ ישראל בשנת 1963.

כשהגיעו לארץ, עברו לגור בקריית גת, שם התגוררו המשפחות שלהם. אבא עבד בחקלאות והרוויח משכורות זעומות, כשכבר נולד הבן הראשון. אבא מצא עבודה בחברת מקורות בדרום, עבר לגור לבדו באילת, שם הרוויח כסף רב ואחרי שנה של מגורים בנפרד אימא עברה גם היא לגור איתו. שם נולדה הבת השנייה, אבא היה המפרנס במשפחה כשאימא נשארה בבית לגדל את הילדים. אבא עבד במפעלי ים המלח, במכרות תמנע ובעוד מקומות שהיוו פרנסה טובה.

אבא, שהגיע לארץ לאחר גיל הגיוס, לא ויתר על גיוס לצבא והתגייס למילואים מתוך רצון להיות חלק מהחברה הישראלית. הוא לחם במלחמת ששת הימים בגזרה הדרומית מול מצרים בחטיבת גולני ואחר כך במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. בשנת 1972 הוריי, שחלמו להיות חקלאים ועובדי אדמה, עזבו את אילת ועברו לגור בצפון במושב שאר ישוב. הייתה להם רפת גדולה, הם שיווקו חלב לתנובה במשך 15 שנה. כשחיסלו את ענף הרפת, סבא עבד כרכז ענף המטעים במושב, אחר כך שוב חידשו את המשק החי וגידלו כבשים לבשר וחלב. בהמשך נולדו עוד שלושה ילדים (סך הכל חמישה ילדים).

המשק של אבא ואימא היה משגשג ומרוויח, הם לא החסירו דבר מילדיהם אך יחד עם זאת חינכו לערכים ועבודה. כל ילדי המשפחה לקחו חלק משמעותי בעבודות המשק. כל אחד ואחת בדרך שלו/שלה. כל מה שהניחו על השולחן ניתן בשפע אך מעולם לא כברור מאליו. השיח בבית היה של עשיה, עבודה ועזרה ויחד עם זאת קבלה השונה והתחשבות ביכולות של כל אחד.

אבא על הטרקטור

בית שלא רק מדבר ציונות, גם עושה ועוסק בציונות. בתקופות קשות של מלחמות – לא נוטשים, לא מתלוננים, לא בורחים, אלא נשארים ומתמודדים ומתגברים. חשיבה חיובית שמייצרת מציאות חיובית. הילדים מתגייסים ליחידות מובחרות, סיירות, שירות קבע, בהמשך לומדים חינוך, ראיית חשבון, הנדסה ותסריטאות.

אבא ואימא מרחיבים את המשפחה כשנולדים 24 נכדים, עד כה יש להם שישה נינים.

אבא במטע

עד היום הם גרים במושב, בבריאות טובה, בבית הגדול בו גידלו את כל הילדים ומארחים עד היום את כולם בסופי שבוע כשהם מבשלים את הארוחות במלואן ללא עזרה.

המשפחה המורחבת

הזוית האישית

רונית המתעדת: התהליך מול המבוגר מרגש, מקרב ומלמד פרטים שלא תמיד שמים לב אליהם בשיח היומיומי, אך כשממקדים את השיח ואת תשומת הלב לפרטים הקטנים, מבינים טוב יותר הקשרים ותחושות. כשהלמידה חוויתית נוצר עניין ורצון גדול ליצור ולתעד, להתקרב יותר. תיעוד הסיפור במאגר סיפורי המורשת מהווה חוויה מרגשת, מעצימה ומספקת את המבוגר. הסיפור משקף את המשפחה הקרובה ונותן לי ולמבוגר תחושה מעצימה ושלמה כי יש תיעוד והסיפור לא ישכח. אני בטוחה שכך ירגיש גם התלמיד והמבוגר הקרוב אליו.