מאגר סיפורי מורשת

הנכדה נהלל מוריה צדוק מראיינת את סבתה דינה זוהרה וטורי.

סבתא דינה זוהרה וטורי נולדה בישראל במושב עלמה בצפון הארץ, בשנת 1951 להוריה משפחת סופר.

סבתא דינה מספרת, נולדתי למשפחה ברוכת ילדים, היינו 13 אחים, וההורים שלנו תמיד לתת לנו הרבה חם ואהבה. גדלתי במושב עלמה, מושב עלמה הוא מושב דתי בגליל העליון. היו לנו לולים עם תרנגולות, ובכל בוקר לפני שיצאתי לבית הספר, הייתי מאכילה את התרנגולות. כשהייתי חוזרת מבית הספר, הייתי עוזרת לאמי בעבודות הבית יחד עם אחיותיי.

הוריי חינכו אותנו לערכים ובעיקר לאהבת הזולת, לעיתים קרובות אימא הייתה שולחת אותי לשכנות שהיו צריכות עזרה, כדי שאסייע להם בעבודות הבית, אני נרתמתי למשימה בשמחה רבה. היו בינינו יחסי שכנות קרובים וטובים, המבוססים על אהבת ישראל. כל אחד נתן לשני ועזר לשני מכל הלב. וכשאימא שלי הייתה מכינה עוגה, כל השכנים היו מגיעים אלינו הביתה, ואמי הייתה מכבדת אותם בקפה ועוגה. אנחנו אהבנו מאוד שהם מגיעים וקיבלנו אותם בשמחה.

המצב הכלכלי בבית היה קשה. הוריי היו צריכים לפרנס משפחה ברוכת ילדים, אבל, הסתפקנו במעט שהיה. חיינו חיים פשוטים, הסתפקנו במה שהיה ולמרות זאת, הייתה לנו שמחת חיים ואווירה של חום ואושר שררו תמיד בביתנו.

אימא שלי הייתה אחות במקצועה היא עבדה שלוש פעמים בשבוע. היא גם הייתה מסייעת לאנשים במושב בתחום הרפואי, היא הייתה מזריקה להם זריקות בבית שלנו, כשלא היה רופא. היא הייתה אמורה לקחת על כל זריקה 10 אגורות. אבל תמיד היא הייתה מוותרת על התשלום. ובנוסף, כל מי שהגיע לטיפול היה זוכה לקבל ממנה כוס קפה ועוגה…

חוויה אחת מיוחדת, שזכורה לי מהילדות שלי, שבשנה אחת, בימי החורף ירד שלג חזק, השלג ירד ללא הפוגה במשך שלושה ימים רצופים, השלג נערם לגובה של מטר. אף אחד לא הצליח לפתוח את דלת הכניסה של הבית. אז אבי היה יוצא דרך החלון ופותח לנו את הדלת. המים קפאו והגז קפא, ולא יכולנו לשתות מים ולבשל. אמי הייתה יוצאת החוצה מידי פעם, ואוספת קרח לתוך הסיר. היא הדליקה פתילייה ובישלה עם הקרח שבסיר כך, היא הכינה לנו את האוכל בימים ההם של השלג.

הזוית האישית

נהלל: שמחתי להכיר את סיפור חייה של סבתי היקרה בזכות תכנית קשר הרב דורי!