מאגר סיפורי מורשת

הנכד  אחיה נדג'ר מתעד את סיפורה של סבתא הינדה וורבל, כפי ששמע ממנה במפגשי הקשר הרב דורי.

סבתא הינדה נולדה בשנת 1945 (חמישה חודשים לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה – השואה) ברוסיה, בעיר סמרה (קובישב), להוריה מלכה ואביגדור רובינשטיין.

סבתא שלי, הינדה, סיפרה לי על הוריה- סבא וסבתא רבא שלי, אביגדור ומלכה זיסל ז"ל ולפניכם סיפורה:

"אבא שלי אביגדור נולד לפני כ-100 שנה (שנת 1918). הוא גר בוורשה שבפולין יחד עם הוריו, הוא היה בן יחיד להוריו.

תקופת ילדותו של סבא רבא אביגדור ז"ל

תקופת ילדותו עברה עליו בוורשה, הוא ידע לדבר מספר שפות: פולנית, יידיש, עברית, אנגלית וגרמנית. בילדותו היה חבר במקהלה של חזן מאד מפורסם בוורשה. כי היה לו קול ערב. הוא התחיל ללמוד משפטים, אך לימודיו פסקו בשל המלחמה שפרצה, מלחמת העולם השנייה. הוא נאלץ לעזוב את פולין ולברוח לרוסיה. לאחר טלטולים ונדודים באירופה, עלה לארץ הקודש יחד עם אשתו מלכה זיסל, האימא שלי. לאחר העלייה לארץ (בשנת 1949) החל לעסוק בפעילויות למען הקהילה. הוא היה פעיל במועצה הדתית אשקלון, ועסק במעשי חסד. בערב פסח הוא היה ממונה על חלוקת המצרכים לנזקקים, פעמים רבות הוציא מכספו ונתן. הוא היה חזן של בית הכנסת בשכונה, קולו משך מתפללים רבים מכל רחבי העיר. כל תושבי אשקלון הכירו את טוב ליבו וידעו שאפשר לפנות אליו בעת צרה, "רובינשטיין השען", כך הכירו אותו באשקלון, עשה כל שביכולתו כדי לעזור.

תקופת מלחמת העולם השנייה

בתקופת המלחמה הצטרף אבי לפרטיזנים, במהלך המלחמה איבד את רגלו, אך זה לא מנע ממנו לעסוק בפעילויות למען החברה. בנוסף, נודע אבי באמונתו ויושרו. אספר לְךָ סיפור המעיד על יושרו: אבי היה שען, לקוחותיו ידעו שאין להתווכח איתו על מחירם של הפריטים, כי אביגדור לא יגבה יותר משווי הפריט. לעיתים הזדמנו גם אנשים זרים שלא הכירוהו, אלה הם שהתווכחו על המחיר. לימים נכנס לקוח זר לחנות שרצה לקנות שעון, אבי היה בטוח שהוא התווכח על המחיר, לכן החליט באותו רגע לנקוב מחיר גבוה יותר ולאחר הוויכוח, יוריד למחיר הנכון. הלקוח בחר בשעון ואבי נקב במחיר, הלקוח לא התווכח ושילם מחיר גבוה, אבי נתן לו את השעון וגם עודף. הלקוח נדהם ואמר שלא מגיע לו עודף אז סיפר לו אבי את סיפורו.

אבי נפטר לפני כ-38 שנים.

סבתא רבתא שלי – מלכה זיסל ז"ל

היא נולדה בפולין לפני כ-95 שנים בשנת 1923. היא הייתה צנועה, פירושו של שמה- זיסל, הוא מתוק. היא הייתה כזאת שקטה, צנועה ומתוקה. היא הייתה עקרת בית, שדאגה לביתה ולמשפחתה. פעם אחת, כשלא הייתי בבית, חברותיי סיפרו לי כשהם באו לבקר היא הייתה מארחת אותם כאילו הייתי שם והיא דאגה להן שיאכלו וישתו  לפני שילכו. היא גם עזרה לי לטפל באימא שֵׂלְךָ- דפנה, כשאני יצאתי לעבוד. היא הייתה יד ימינו של אבי, היא עזרה לו בחנות השעונים שהייתה ברשותם.

היא נפטרה לפני כ-שש שנים.

הזוית האישית

הינדה: נהניתי מאוד להשתתף בתכנית: "הקשר הרב דורי", זו הזדמנות נפלאה להיזכר בדברים נפלאים מהעבר ולהעביר אותם הלאה, לדורות הבאים. אני בעז"ה ובל"נ אמשיך להשתתף בתכנית זו כדי להעביר מסר לדורות הבאים.