מאגר סיפורי מורשת

שמי לביא קופלר, תלמיד בכיתה ה'1 בבית הספר בן צבי ברחובות, משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התכנית אני מתעד את סיפורו של סבי יצחק קופלר.

סבא יצחק מספר

"נולדתי בישראל בבית היולדות ברחובות בשנת 1949.

גרנו בגדרה בבית קרקע דו משפחתי (בכל צד גרה משפחה). לבית יש קרקע עם עצי פרי ולול לגידול תרנגולות, אווזים. היו גם ערוגות לגידול ירקות. הבית היה בעל שני חדרים ומטבחון קטן. בחדר אחד גרנו אחותי ואני, סבא וסבתא מצד אימא. ובחדר השני גרו ההורים.

חימום מים לא היה כמו היום שמשתמשים בחשמל. היה דוד שבחלק התחתון היה מקום לפתלייה שהייתה מחממת את המים. גם המקרר לא היה כמו היום, היינו קונים קרח ושמים אותו במקרר והקרח היה מקרר את מה ששמנו בפנים. מכונת כביסה לא הייתה, בחצר הבית היה סיר ענק, היו מבעירים עצים מתחת לסיר וכך היינו מכניסים את הבגדים לתוך הסיר ומחממים עם מים את הבגדים.

הדירות היו קטנות, גרנו שני ילדים עם הורים וסבא וסבתא בשני חדרים, לא היתה מכונית, ואופניים קיבלתי רק בגיל 13. בחופשים עבדתי בעבודות מזדמנות, קטיף שקדים, מפעל פח וכדומה.

גדלתי בגדרה, זה היה ישוב כפרי קטן. אחרי הלימודים היינו משחקים את כל משחקי החברה וכל המשחקים היו ברחוב כגון: חמש מקלות, גוגואים, מחבואים, כדורגל, תופסת ועוד.

היה בית כנסת אחד באזור שלי שהוא בית כנסת יחסית גדול והוא היה בערך 10 דקות הליכה מביתי. הכפר היה מעורבב עם יוצאי אירופה ותימן. השפה המדוברת הייתה עברית ויידיש. שם אבי מיכאל, שמה של אמי סופיה. אבי נולד בפולין, אמי נולדה ברומניה".

בבית החולים תל השומר במגורי עובדים בשנת 1974.

בתמונה מצולמים סבא וסבתא שלי ואימא שלי כשהייתה תינוקת

"כשאבי ואמי עלו לארץ מנעו מהם את הכניסה לארץ והם הועברו לקפריסין. שם הם נפגשו, התחתנו ואז עלו לארץ. אני נולדתי בבית היולדות ברחובות בשנת 1949. יש לי אחות אחת קטנה ממני בארבע שנים.

אבי עבד בעבודות דחק כגון: שתילת עצים וסלילת כבישים. אבי היה יוצא מאוד מוקדם לעבודה היה חוזר מאוחר הוא היה עובד בניין, היה נוסע מחוץ למושבה ואמי הייתה מנהלת את משק הבית.

מבית הורי זכור לי שבחגים היינו עושים סעודה גדולה. ערבי שבת בתקופת הילדות: כמו בימים רגילים לא היה משהו מיוחד. בבר המצווה, עשינו עלייה לתורה בבית הכנסת וזהו, לא הייתה מסיבה".

ילדות

שם בית הספר בו למד סבא הוא בית ספר פינס. הלימודים היו בשפה העברית. המקצועות: ספורט, חקלאות וחשבון. סבא מספר: "המקצועות שאהבתי ללמוד היו תנ"ך, חשבון וספורט. הייתה משמעת חזקה, היינו כל בוקר מניפים דגל ועושים ספורט, כשהמורה היה נכנס כולם היו עומדים. העונשים שקיבלנו: לעמוד בפינה, לא לצאת להפסקה ועוד.

לבשנו חולצה כחולה כתלבושת אחידה, ויצאנו לטיולים במשאית. היינו עורכים מסיבות בבתים של חברים. אחרי שעות הלימודים, שיחקנו במשחקים מחוץ לבית כמו כדורגל, מחבואים, חמש מקלות, חמש אבנים ועוד".

זיכרונות משנות העשרים

סבא מספר: "סיימתי את שירותי בצבא לאחר מכן התחתנתי והתחלתי לעבוד בתעשיה אווירית. לא היה לי הרבה זמן פנוי כי עבדתי שעות נוספות. בתקופתי האזנתי למוזיקה של הזמרים קליף ריצארד ואלביס פרסלי".

לביא וסבא יצחק, היינו בטיול ברומניה, במסלול שבעה סולמות

מסלול בטבע, שם טיפסנו על סולמות גבוהים בים מפלים. היה כיף מאוד

חפץ משמעותי של סבא: מדליה לעובד המצטיין

סיפורו של חפץ – תעודת העובד המצטיין

החפץ יוצר בישראל בשנת 1983. החפץ עשוי ממתכת. החפץ נמצא בבעלות סבא יצחק בבית שלו ושל סבתא במגירה. סבא קיבל את המדלייה בתור עובד מצטיין שהתקיים מדי שנה על ידי עיתון ידיעות אחרונות. החפץ מעוצב בצורה מיוחדת על ידי עיתון ידיעות אחרונות, כי נותני הפרס הם שהחליטו על הצורה והעיצוב.

 סבא ואני עם תעודת העובד המצטיין 

בכל שנה בחרו עובד מצטיין ונתנו לו את הפרס ובנוסף נערך טקס העובד המצטיין של מפעלים שונים על ידי העיתון. סבא יצחק הרגיש גאווה ותחושת הערכה שקיבל עבור העבודה הקשה וגם כיום מרגיש שזה נותן לו גאווה.

תעדו את הסיפור של יצחק קופלר, הנכד לביא וחבריו קורן, שגיב ואגם

הזוית האישית

סבא יצחק: אני מאוד נהניתי להעביר לבני הנוער את החוויה שלי בתור ילד. בזמנו לא היו קיימים מכשירים כמו טלויזייה פאלפון ומכוניות חדישות והמצב בבית פעם היה קשה ומאתגר. חשוב לדעת שזה לא היה פשוט וקל כמו היום. היום קיים שפע בכל תחום מה שלא היה אז והיה צריך מאד להתאמץ ולעבוד קשה על מנת להשיג דברים. מאחל לכם ובמיוחד לך לביא, הצלחה בדרך שאליו אתה נחשף, לעוד הרבה עבודות מעניינות וכאלו שגורמות לי להזכר בימים של פעם ולהשוות לטוב ולעושר שקיים היום. בעוד הרבה שנים אתה לביא תעבוד עם הנכד שלך על עבודה כזו ותהנה כמוני… עם חיוך גדול על השפתיים.

הנכד לביא: אני מאוד שמחתי לשמוע את הסיפורים של סבא שלי. נהניתי לשמוע איך החיים היו פעם ושמחתי לשמוע על החיים הטובים עם הרבה משחקים שהיו להם פעם. התוכנית הזו גרמה לי להכיר את סבא שלי יותר לעומק עם החיים שהיו פעם ולהעריך את מה שאני מקבל היום מסבא וסבתא וכמובן מאימא. אני מאחל לסבא שלי המון בריאות אושר שמחה ושיחייה עד 120.