מאגר סיפורי מורשת

שמי ורדה הוכמן נולדתי בשנת 1940 בתל אביב, וגדלתי בחולון.

אני בוגרת האקדמיה למוזיקה. כשנישאתי ליואל עברנו לגור בצפת, בשנת 1961. בשנת 1970 נסענו ליפן עם שני ילדינו – יסמין בת השמונה ותומר בן הארבע. גרנו בקיוטו במקדש בודהיסטי עם שלוש נזירות זקנות.

במשך ארבע שנים לימדתי עברית, עשרים וחמישה כמרים בכנסיית japanese christian friends of israel בהתנדבות, בתמורה אירחו אותנו באחת משמונים הכנסיות שלהם ברחבי יפן. פעם בשנה הייתה מקהלת השחר שלהם מגיעה ומופיעה בישראל. יסמין ותומר למדו בבית, ובגן יפני, ולמעשה שכחו עברית לגמרי. אני למדתי אומנויות יפניות סידור פרחים, קרמיקה, טקס תה, צורפות, עבודות עור, ויטראז', וזאת במשך שבע שנים שבהן היינו ביפן.

בשנת 1975, אחרי מלחמת יום כיפור, חזרנו לצפת, אבל המשכנו לבקר ביפן וכל פעם לתקופות ממושכות.

כשיסמין הייתה בת שמונה עשרה, ילדתי את אבא של מאי, יותם. כשהיה בן שנה למד לדבר בו זמנית יפנית ועברית. ב-2011 תומר, שהיה בן ארבעים ושתיים,  כנר מחונן ביותר, נהרג בתאונת דרכים, כשאני כבר בגפי (יואל ואני נפרדנו ב 1998). שלוש שנים אחריו נפטרה יסמין בהיותה בת חמישים ושתיים מסרטן השד. אני, שהייתי נשאית הגן, חליתי ב-2015 ועברתי את כל המסלול – כימו, ניתוח, והקרנות.

הייתי שנים מורה לריתמיקה בכל גני הילדים בצפת (שישה עשר גנים). במקביל העברתי חוגי אומנות לילדים, נוער או מבוגרים, הן בבתי ספר וגם במתנסים. אני אוהבת חיות מילדותי, וגם היום יש לי ארבע כלבות חברות שישנות איתי, ואני לא רואה את עצמי בלעדיהן.

מאי נדבק ממני באהבה ליפן והוא ונאיה התחילו ללמוד את השפה היפנית, בעזרתי. מאי בחר לטוס השנה כמתנה לבר המצווה ליפן.

הזווית האישית

מאי: היתה לי חוויה טובה עם סבתא, והכרתי את סיפורה מקרוב יותר.