מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

נולדתי בבית חולים עפולה וגדלתי בבית שאן ברחוב שטרומן. נולדתי להורים מקסימים, היינו חמישה אחים. האח הבכור אהב מאוד מוזיקה וניגן על אקורדיאון. כשגדל, התגייס לצבא והתקבל ללהקת הנח"ל ואני מאוד הייתי גאה בו. כשהוא סיים את הצבא הוא הלחין את "ים השיבולים" ו"עמק שלי".

אהבנו לבלות בקיץ עם כל המשפחה בשבת (בסחנה ובכינרת) ועשינו כיף של חיים. היו סלעים גבוהים בסחנה, והיינו קופצים מהסלעים הללו. הייתי בשומר הצעיר ומאוד נהניתי להיות שם, זאת הייתה חוויה.

מגיל צעיר מאוד אהבתי לגדל צמחים. בתור ילדה קטנה הייתי לוקחת בצל, שום ומגדלת. כשגדלתי יותר אהבתי לשיר הרבה. בבית הספר הייתי במקהלה ושרתי תמיד בטקסים, הייתי סולנית. אהבתי לשחק מחניים, אהבתי שיעורי ספורט והיום יש לי חנות צעצועים.

כשהייתי בת חמש, נהרג לי אח בתאונת דרכים ואז אימי נכנסה לדיכאון עמוק. היא החליטה לפתוח מכולת, היא עבדה במכולת במשך 40 שנה, עד שהיא חלתה והיא סגרה את המכולת ועברנו לראשון לציון. כשהייתי בת חמש עשרה, עברנו לגור ברחוב ההסתדרות, שנחשב לרחוב הכי טוב בראשון לציון וגרנו שם 17 שנים, החיים היו טובים.

סיפור היכרותם של סבתא וסבא

חיי השתנו כשהכרתי את סבא שלך. הייתי צעירה בת 17. חברה הכירה בינינו והתאהבנו. הוריי התנגדו לחתונה, מכיוון שהוא היה ממוצא מרוקאי ולכן, הם חשבו שהוא לא מתאים לי, בגלל שהייתי מאוד יצירתית ועם שמחת חיים ומאוד מוכשרת ולעומת זאת, הוא לא היה כזה מוכשר. אבל הוא היה חתיך, נאה ובן אדם טוב. הוא חיזר אחריי ולא הרפה ולמרות הכל התחתנו, כנגד רצונם של הוריי. הייתי מאוד צעירה כדי לדעת אם הוא מספיק מתאים לי. עם הזמן והשנים הבנתי שהוריי צדקו. כי אני רציתי להתפתח וללמוד והוא לא נתן לי.

כשהייתי בשנות העשרים שלי כבר היו לי שלושה ילדים [אבי, שרון ונמרוד] הייתי עצמאית. באיזה שהוא שלב, נכנסתי לעבוד בכיתן בית שאן, שם עבדתי 10 שנים וגם בעלי עבד 13 שנים בכיתן, הוא עשה הדפסים על בדים ודוגמאות והוא היה מומחה בזה ואני עבדתי בהנהלת חשבונות.

גרנו בבית שאן עד שנת 1982 וביולי עברנו לראשון לציון. אבא של נועם התחיל ללמוד בראשון את כיתה א' ואחים שלו גם למדו באותו בית ספר.

אחרי 20 שנה, בעלי נפטר [סבא של נועם] ואני חיפשתי מה לעשות עם החיים שלי ואז פתחתי חנות צעצועים ואני עובדת שם עד היום.

זיכרונותיי ממלחמות ישראל

מלחמת סיני: כשהייתי בת שש, פרצה מלחמה שקראו לה מלחמת סיני. ואז גייסו את סבא שלי והוא חזר מהמלחמה אחרי חודשיים, בריא ושלם.

מלחמת ששת הימים: אני זוכרת גם את המלחמה הזו. הייתי בת 17. היינו במכולת וכל הטנקים עברו דרך החנות. אנחנו הצדענו להם וברכנו אותם לשלום וכשהם חזרו מהמלחמה, ראינו את הטנקים שהניפו דגלים ומאוד שמחנו לראות אותם חוזרים, כשהמלחמה הסתיימה. החיילים שמחו מאוד ואנחנו גם שמחנו לראות אותם שמחים ומאושרים.

מלחמת יום כיפורים: המלחמה ארכה הרבה זמן והיא היתה קשה כי לא היינו מוכנים למלחמה, היא באה אלינו בהפתעה. הייתי בת 23 כשפרצה המלחמה וגייסו את בעלי למלחמה.

תרבות

באותה תקופה, היו זמרים טובים משנות העשרים אריק איינשטיין, ירדנה ארזי, עפרה חזה, עדנה לב, עוזי חיטמן, הגשש החיוור שהיו להם קומדיות מצחיקות מאוד, והיו סרטים מצחיקים בכיכובו של זאב רווח. סרט נפוץ שאהבתי: סלאח שבתי.

מאכלים מבית אמא

מרק שעועית – בשפה הספניולית קוראים לזה אביקס. אנחנו מאוד אוהבים את זה.

בימי שבת בבוקר היינו אוכלים בורקס. זה היה מאכל קבוע בשבתות בבוקר, זה היה מנהג.

מאכל קבוע נוסף במשפחתינו, בשבת בערב היה דגים מטוגנים עם אגריסטאדה ובשבילינו זה היה הכי טעים בערבי שבת. בצהרי שבת היינו אוכלים סופריטו שזה תפוח אדמה צלוי.

קצת על אבא של נועם

אבא של נועם הוא הבן השלישי והוא נולד ביום הולדת שלי, 26.2.1976 והפרש בינינו הוא 26 שנים. ההורים של נועם הכירו בצבא, כשאבא של נועם ראה את אמא של נועם, רצה להתחיל אתה והביא לה פרח והיא דחתה אותו יחד עם הפרח. אך, הוא לא הפסיק לרדוף אחריה, עד שהם התחתנו והביאו את מאיה, נטע ונועם.

סיפורו של חפץ

במלחמת השחרור, הערבים, שגרו בבית שאן, ברחו לירדן והשאירו חפצים. הם שכחו קופסא של חרוזים ואמי שמרה אותה שנים רבות. כשאני נולדתי וגדלתי הגעתי לגיל 6 אמי נתנה לי אותה וזה העסיק אותי, בגלל שבאותו זמן לא היה חנויות ולא צעצועים וזה היה הדבר היחיד ששימש אותי. מאוד אהבתי את זה, תמיד הייתי עושה שרשראות ותכשיטים ואז פרצה מלחמת סיני ואבא שלי קנה לי בובה מאוד יפה וזה המשחק היחיד שהיה לי והייתי לוקחת את הבובה לכל מקום, עד שגם אותה איבדתי.

סיפורים של נועם מהחיים

כשאני הייתי בביתי, היה מבצע "צוק איתן" ובגלל שאחותי מאיה היתה בחדר הממ"ד, אז בכל פעם שהיתה אזעקה, נכנסנו לממ"ד. גם כשהיו אזעקות בלילה ירדתי לממ"ד. ופעם אחת, אני הלכתי לישון עם אחותי. היא אהבה שהכלב שלנו ישן איתנו. כשהלכנו לישון, דחפתי את הכלב שלי בטעות מתוך שינה, הוא נבהל ונשך אותי בבוהן. היו לי כאבים ומלא דם נשפך על המיטה.

סיפורים של יהונתן מהחיים

אני התרגשתי שסיפרו לי על הטיסה לתאילנד. טסתי 11 שעות במטוס… כשהגעתי היה שם אוכל טעים בטירוף והייתי ב- 15 מלונות, ובכל בוקר במלון היתה ארוחת  בוקר ותמיד היתה חביתה, ואכלתי שם מלא פאד תאי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.