מאגר סיפורי מורשת

עלייה לארץ של הורי סבתי:

בשנת 1933 עלו הורי לישראל מבוכרה, כשהיו בני 16 ו-19. העלייה ארצה נמשכה שלוש שנים, בגלל שהם הגיעו ארצה ברגל – זה היה מסע ארוך. הורי התיישבו בעפולה בירת עמק יזרעאל. ביתנו היה קטן מאוד, לא היה חשמל בבתים, השירותים היו בחוץ אך היינו שמחים בחלקנו. ואז פרצה מלחמת השחרור, כולם הצטרפו למאמץ המלחמתי. לא היה אוכל זו הייתה תקופת הצנע, המצרכים חולקו במנות קטנות, על פי גודל המשפחה.

אמא שלי בישלה על פתיליה ופרימוס. את הנפט קנינו ממוביל הנפט. לא היו מקררים. שמרנו את האוכל הזקוק לקירור בתוך ארון קירור ושלוש פעמים בשבוע עבר מחלק הקרח וקנינו ממנו קרח לקירור האוכל. אמא שלי כיבסה את הכביסה ביד ובעזרת קרש כביסה כי לא היה מכונות כביסה ולא היה חשמל בבתים. אף אחד לא הרגיש מסכן, כולם היו באותו המצב.

בשנות החמישים הייתה עלייה גדולה מאוד לעירנו והוקמו מעברות לעולים, ואנחנו התלמידים נדרשנו להתיידד עם העולים החדשים ולעזור בקליטתם. הייתה לי חברה שעלתה מפולין משפחתה לא ידעה עברית, ואני באתי לביתה כל יום כדי שנכין יחד את שעורי הבית. התפתחה בנינו חברות יפה שיחקנו קלאס למדתי אותה להעיף טיירות, והרגשתי סיפוק רב שהצלחתי לעזור לה במשהו קטן.

בסיום לימודי בתיכון הלכתי לסמינר למורות בחיפה, ובגלל מחסור גדול במורים, נבחרתי ללמד במחנות העולים תוך כדאי לימודי. אהבתי מאוד את הילדים ועזרתי להם בכל ליבי. הייתי אדם מאוד מאושר. הילדים התקדמו מאוד, וההורים שמחו שהילדים באו בשמחה לבית הספר ואהבו את המורה.

תמונה זו צולמה בנעורי, הרביתי לטייל ברחבי המדינה וכמובן הכל בטרמפים – זה היה מקובל באותה תקופה, משום שלא היו לאנשים מכוניות פרטיות. באחד מטיולי עם חברתי, עצר לנו טרמפ תייר. לאחר נסיעה ארוכה ומעניינת, ביקש לצלם אותי, צברית ישראלית לדבריו, והבטיח לשלוח לי התמונה.

צברית ישראלית

אני וסבא שמעון

תמונה זו צולמה, כנפגשנו שנינו בבאר שבע. סבא היה בנערותו חניך בקיבוץ לוחמי הגטאות והגיע לבאר שבע לאחר שירותו הצבאי, כדי לבנות בה את עתידו. אני נשלחתי לבאר שבע כמורה, שנחשבה אז כאזור ספר. לאחר שנתיים נישאנו.

תמונה של סבא שמעון ושלי בצעירותנו

הזוית האישית

יעל: סבתא סיפרה לי על סל הקש הנמצא בביתה, סל קש בן כ – 70 שנה. כשסבתי הדסה הייתה בת 3 היא הייתה יוצאת מדי בוקר עם אמה לקטוף פרחי בבונג. לאחר שהסל התמלא בפרחי הבבונג אמה של סבתי הייתה מזקקת שמן מן הפרחים – שמן בבונג. סבא של סבתא היה נטורופת, והוא  השתמש בשמן הבבונג לפתרון בעיות רפואיות של המשפחה ואנשי השכונה.

אני וסבתא מתעדות סיפור