מאגר סיפורי מורשת

אנו, הדר ונונו ולביא נתנאל מרגלית, תלמידי שכבה י' בתיכון קציר רחובות מתעדים את סיפורה של צביה חתוכה, במסגרת תוכנית הקשר הרב-דורי.

סיפורה של צביה חתוכה

צביה חתוכה, פלמחניקית, רחובותית דור שלישי מרחבות גדלה בשכונת מרמורק ולמדה בבית ספר סמילנסקי, אם לשלושה וסבתא לתשעה נכדים.

תיעוד זה מביא את סיפורה של צביה חתוכה, אישה מדהימה ומרתקת אשר שירתה בפלמ"ח ולקחה חלק בהשתתפות עזרה והצלה כשהיה צריך. צביה מעבירה לנו את סיפורה על מנת ללמוד ולהנציח את המקרים שקרו בהיסטוריה של הקמת המדינה ועצמאותה, האנשים שהקריבו חלק גדול מחייהם למען הגשמת החלום היהודי הגדול ביותר – בית לעם היהודי בארץ ישראל.

אמה של צביה היתה רחובותית וסבא שלה ירושלמי שעבר לרחובות. הם היו חלק מ-11 המשפחות התימניות הראשונות שהגיעו לארץ בשנת 1882 והתיישבו בסילוואן, כפר השילוח. לפי סיפורה של סבתא של אבא שהגיעו לירושלים בגמלים. היה להם בית ובית כנסת (של סבא של אבא) שם ולאחר מכן עברו לשכונת שערי פינה בירושלים, ולבסוף לשכונת מרמורק ברחובות.

צביה למדה בבית ספר סמילנסקי שברחובות, הוריה של צביה נפרדו והיה לה מאוד קשה בבית אז רצתה לעזוב. בהתחלה הוריה רצו שהיא תלך למוסד לימודים אך מכיוון שדבר זה לא הסתדר מבחינה כספית, צביה עברה לקיבוץ אשדות יעקב דרך תנועות נוער שהלכו לקיבוצים.

בקיבוץ התאחדו עם קבוצה של אנשים שבאו ממחנה ההשמדה אושוויץ כאשר בהמשך יעלו איתם לשירות לירושלים.

צביה אהבה מאוד את תחום הספורט ובבית לא הייתה אפשרות לקיים את סוגי הספורט, לעומת זאת בקיבוץ הגשימה את כל חלומותיה מבחינה ספורטיבית. צביה הייתה בלהקה של קיבוץ אשדות ואפיקים. הלהקה הייתה מורכבת מבנים ובנות שהיו מופעים בהצגות בקיבוצים ,צביה הייתה היחידה מהלהקה שבאה ממרמורק.

בקיבוץ הייתה מחלקה של לוחמים מהפלמ"ח ומשם גייסו אנשים, צביה התגייסה לגדוד החמישי – חטיבת הראל. חלקם היו בליווי השיירות לירושלים – בעיקר הבנים.

צביה לקחה חלק בפעולות ובהם: היציאה מקיבוץ חולדה לליווי השיירות לירושלים, קורס המדסים של הפלמ"ח ושל ההגנה בשרונה – של הטמפלרים בתל אביב.

צביה עלתה לירושלים מקיבוץ חולדה עם השיירה האחרונה שעלתה לירושלים, והותקפה (לפני חג הפסח). זו היתה שיירה גדולה של מכוניות עם מזון, כאשר השיירה נכנסה לבאב אלווד הותקפו, חלק גדול מהמשאיות בדרך נעצרו ושרפו אותם עם כל המזון שהיה בהם.

צביה פעמיים השתתפה בקורסי המד"סים. בפעם הראשונה שצביה עשתה את הקורס היא לא גמרה אותו בגלל שהבנות שהיו אמורות מהצפון ומהנגב לא הגיעו. צביה התאמנה עם הבנים ולאחר שבוע נשלחה הבייתה. אחרי מלחמת השחרור, לאחר שנגמר המצור בירושלים, צביה נשלחה לקורס מד"סים בפעם השנייה. זה היה קורס הכנה לקורס מד"סים של צה"ל (עד אז היו מחולקים לפלמ"ח, האצ"ל ועוד). מספר המשתפים בקורס היה בערך עשר בנות.

במהלך הקורס נפצעה צביה במהלך האימונים באחד המנזרים בדרך לירושלים.

בבית החולים המאולתר לפצועים באבו גוש, במנזר היו רק שתי אחיות מוסמכות ורופא אחד וכל השאר שאר האנשים שימשו לכוח עזר. צביה ושלושת הבנות שהעלו אותם לירושלים מהפלוגה הראשונה סייעו כמה שיכלו בעבודת השונות אך לא רפואה, צביה הייתה בעבודות המטבח.

הקרב על הקסטל – היו שם חברים מחטיבת הראל, הגדוד הרביעי, החמישי.. הרבה חברים נהרגו בזמן הקרבות על הקסטל. הלוחמים הגיעו לגבעת השלושה אחרי הקרבות להתאחד עם כל האנשים שהיו מפוזרים, להתארגנות ולשיקום פצועים.

בית הקברות בקיבוץ קריית ענבים –  בית קברות של חטיבת הראל, שם נקברו חבריהם שנהרגו באותה התקופה.

בסוף המלחמה, היו כמה הצעות להתיישבות אבל לבסוף החליטו לעלות לצובה, צביה הייתה בקיבוץ צובה כמה שנים. ולאחר מכן חזרה לרחובות.

צביה בצעירותה

הזוית האישית

דבר התלמידות ירדן ובר: במהלך התיעוד, גילנו פרטים רבים על עברה של צביה ובנוסף על כך למדנו הרבה על ההסטוריה של עם ישראל. שמחנו להכיר את צביה שאותה אנו מעריכים.

חשוב מאוד להקשיב וללמוד מאנשים מבוגרים שחוו דברים ויכולים להעשיר את הידע שלנו. בנוסף, זה לא מובן מאליו ששמענו את הסיפורים האלה מאישה שחיה בתקופה הזו והייתה חלק מאותם אנשים שהקימו את המדינה. חשוב מאוד להעריך את זה כי בעתיד אנשים לא יוכלו לשמוע את הסיפורים האלה ממקור ראשון.

במהלך התנדבותיינו בבית אבות לב רחובות יצא לנו להכיר אישה מקסימה וחייכנית בשם-צביה. במהלך המפגשים שלנו איתה ותיעוד סיפורה, למדנו עליה וממנה המון, למדנו הרבה על ההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, למדנו על תרומתה של צביה למדינה והכרנו אישה שהיא השראה ומלאה בשמחת חיים.