מאגר סיפורי מורשת

שמי שולה אטיה נולדתי בתאריך 20.1.1950.

ההורים שלי, אנה ויצחק, הם ניצולי שואה. אמא שלי הייתה במחנה הריכוז באושוויץ. ההורים שלה ואח שלה נספו בשואה. הורי רצו לעלות במהרה לישראל, כי הם החליטו שהמקום הכי טוב לחיות בו זה בישראל. הם עלו ארצה בשנת 1949.

הייתה לי ילדות נחמדה. גרתי במושב ליד חיפה. בשנת 1958 עברנו לגור בשאר יישוב וסבלנו המון מהפגזות של הסורים. בכיתה ו' עברתי לבית ספר מגינים בקריית שמונה, והייתי צריכה להדביק את כל פערי הלימוד שהיו לי. בבית ספר היה חדר אוכל, והיינו תורנים ופעם בשבוע הקרינו לנו שם סרטים .

ילדות בשאר ישוב

במושב אהבנו לעשות קומזיצים ושיחקנו משחקי ילדות כמו מחניים ותופסת. חיינו בצנע, ושנים לא היה מקרר וחשמל בבית. שירותים ומקלחת היו מחוץ לבית. בבית שלנו היו שני חדרים ומטבח. באחד הימים הגיעו הביתה מקרר ותנור קטן. כשהיינו הולכים למכולת היינו קונים הכל בשק גדול. מהשק אמא שלי תפרה לי חצאית ושמלה יפה.

ההורים שלי חינכו אותי על אהבת המולדת וארץ ישראל. ההורים שלי הם ניצולי שואה, ורק כשהייתי יותר מבוגרת, כשהיה משפט אייכמן, הם סיפרו לי על השואה ולפני זה לא ידעתי כלום על זה. קיבלתי המון אהבה ומה שרציתי קיבלתי. בגיל ארבע עשרה הייתי בתנועת הנוער "מכבי הצעיר", ו"הנוער הציוני" ועברתי שם קורס מדריכים שהיה ממש קשה. זה היה כמעט  כמו טירונות. המון סיפורים על הרצל ועל המכבייה. הקורס הזה מאוד חישל אותי, ועזר לי בעתיד להיות מנהיגה .

בשנת 1966 למדתי בסמינר לגננות. התגייסתי לצבא בתור מורה חיילת, ושרתי במושב עזריאל. היו לי תלמידות תימניות, לימדתי אותן קרוא וכתוב הוצאתי אותן לטיולים וכדומה.

עטרה אטיה – בתי ז"ל

עטרה אטיה הבת שלי הייתה בת שבע עשרה וחצי. בחופש הגדול נסעה לחגוג יום הולדת לחברה ברמת הגולן. בדרך חזרה סיוון ועטרה חזרו יחד. הנהג היה שיכור הוא נסע במהירות ואיבד שליטה על הרכב. הוא ניתקל בסלע, והתהפך והן עפו מהאוטו. עטרה עברה ניתוח בראש וכעבור מספר ימים היא נפטרה וסיוון נותרה בחיים. זה סיפור שמלווה את החיים שלנו היום ובחרנו בחיים .

אנחנו ממשיכים בפעילויות התנדבות למען הקהילה. בעקבות האסון הזה החלטתי להתנדב לזה"ב בגן, ואני מכשירה מתנדבים שנכנסים אחת לשבוע לגני הילדים, ומלמדים את כללי זהירות בדרכים.

תעודת הוקרה לשולה עטיה

אני מחנכת בישראל. גידלתי דורות במדינה, במטרה להחדיר אהבת מולדת ותורה בילדי ישראל. עד היום אני מתנדבת במועדון נשים בגיל הזהב במתנ"ס ארתור פוקס. כמו כן הקמתי קהילה מטיילת, שיוצאת מידי פעם לטיולים ברחבי הארץ, בעזרת ובתמיכת שירות לאומי למבוגר .

הזווית האישית

שולה: אני מחנכת בישראל גידלתי דורות במדינה להחדיר אהבת מולדת והתורה בילדי ישראל, ותודה לנריה שקלים על תעוד הסיפור שלי