מאגר סיפורי מורשת

שמי רויטל אדף, נולדתי בשנת 1957 בקזבלנקה מרוקו. שמי המקורי היה ג'קלין. לכל אחיי קראו בשמות לועזיים…

עלינו לארץ, כל המשפחה, בשנת 1961, כשהייתי בת 4.

גרתי בשדרות ולמדתי בבית ספר שקמים הישן.

בילדות שיחקנו במחבואים, קלאס, תופסת, חמש אבנים ועוד…

בקיץ נהגנו לנסוע לדודה שלי בבאר שבע, כי בשדרות לא הייתה פעילות ענפה. בבאר שבע היינו הולכים למופעי רחוב לרוב.

המורה שלי בתיכון החליטה שכל התלמידים שעלו ארצה צריכים לעברת את שמם. בהתחלה המורה קבעה שמות שרירותיים לכל אחת מהתלמידות. אולם אני התעקשתי לבחור שם בעצמי, פתחתי מילון אבן שושI. בשנת 1975 השם רויטל היה שם חדש ובחרתי בשם הזה לעצמי.. אט אט התלמידים התרגלו לשמי החדש.

המעבר לשל"ט – שרות טרום צבאי,  סייע לי בעצמי להתרגל לשם החדש. את השל"ט עברתי בקיבוץ יוטבתה ליד אילת. עבדתי בטיפול בילדים ופעוטות, ובין היתר גם בקטיף של תמרים ומלונים.

בשנות העשרים לחיי האזנתי הרבה למוזיקה עברית, ללהקת  כוורת.

הקשר ביני לבין בעלי נוצר עקב ביקוריו בבית הכנסת הקרוב לביתי ודבר נוסף שסייע להיווצרות הקשר, הוא היה חבר טוב של שכן ואני עקבתי אחריו.

כשהתגייסתי לנח"ל, הזמנתי אותו למסיבת הגיוס,  וכך נרקם הקשר עם בעלי עד לחתונה.

הזוית האישית

אני יצחק – מאוד נהנתי מן הפגישות עם רויטל. היה מאד כיף גם בפעילויות שהיו בקשר הרב דורי.