מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה קסוטו, נולדתי בפולין בעיר דז'ירז'וניוב בשנת 1947, עליתי ארצה בשנת 1957.

אני אימא של הראל (אבא שלי), ברק, עדי ואיתי. סבתא של שבעה עשר נכדים ומתגוררת בתל יוסף. עבדתי במזכירות, בבית ראשון במולדת. נשואה למוישלה (משה) קסוטו.

הצטרפתי לנכדי עופר בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר בו הוא לומד. במהלך המפגשים שלנו סיפרתי לנכדי על נקודות זמן שונות מסיפור חיי, וכמובן על העלייה לישראל ותהליך הקליטה.

בחזרה לנוף ילדותי

החלום שלי היה לבקר בארץ הולדתי עם בני ונכדי. עליתי לארץ בגיל עשר מפולין. בבגרותי חלמתי לטוס ולחזור למחוזי ילדותי. מספר שנים החלום הזה ליווה אותי. רקמתי אותו ביחד עם אחותי הגדולה ובשנת 1996 בגיל חמישים ותשע, החלום שלי התגשם. אחותי ואני טסנו במסגרת טיול מאורגן לפולין. במסגרת הטיול לקחתו לנו יום אחד לעצמנו. נסענו ברכבת לעיר שגדלנו בה, ורוצלב. ערכנו סיור מרתק בעזרת אדם מקומי מהעיר. גולת הכותרת הייתה בביקור בביתנו. פגשנו שם שכנה מבוגרת, שזכרה אותנו ואירחה אותנו בביתה. הלכנו לראות גם מקומות ששיחקתי בהם בילדותי. רציתי לבדוק אם זכרתי נכון. בזיכרוני הבית היה גדול יותר. הרחוב הפארק, האגם עם הברבורים, הכל כמו שזכרתי. הייתה זו חוויה מאוד מרגשת.

גביע קידוש

החפץ שבחרתי הוא כלי מיוחד וישן, אשר קיבלתי מאימא שלי ביום נישואיי. עד היום אני שומרת אותו במדף העליון שנמצא בארון במטבח, והוא יקר לי מאוד, היות והוא נמצא במשפחתי עוד לפני מלחמת העולם השנייה. גביע הקידוש עם תחתית עשוי מכסף, עם חריטות של אשכול ענבים, גפן וכד ועיטורים עבודת יד. בליל הסדר נהגו במשפחתי להשתמש בו ככוס יין של אליהו הנביא. כאשר משפחתי הגיעה לארץ מפולין, אחרי מלחמת העולם השנייה, לאימא היה אח שהגיע לארץ לפני המלחמה, והוא זה שמסר לה את הגביע, לדבריו הוא הביא אותו אתו מבית המשפחה בפולין. הגביע מאוד יקר לליבי, ובחרתי לספר עליו לנכדי ,מאחר ואמי נפטרה לפני הרבה שנים, וזאת מזכרת ממנה שמחממת לי את הלב.

גוגל מוגל

באחד מן המפגשים בתכנית סיפרתי לעופר נכדי, על תרופות סבתא שבהן היינו משתמשים בעבר במשפחתנו.  התרופה נקראת גוגל מוגל והיא עצם מיועדת לטיפול בבעיות גרון, צרבה, וצרידות. אני זוכרת שבעבר השתמשו בה זמרי אופרה, לפני עלייתם להופעה.  גם כיום אני משתמשת בתרופה זו, שמורכבת מחלב חם חלמוני ביצים מוקצפים ודבש.

אופן ההכנה: מחממים חלב ומוסיפים לו חלמוני ביצים מוקצפות, ומוסיפים דבש. מערבבים ושותים. למדתי להכין זאת מאימי, שהייתה מכינה לנו אותו  כשהיינו ילדים, אני זוכרת שעד גיל עשר, זאת היתה התרופה שאימא רקחה לי כשסבלתי מכאבי גרון.

ריקוד "שרהלה" – בעקבות תמונה

בחרתי תמונה מהעבר הרחוק במשפחתי, והיא צולמה בשנת 1974, כשהייתי בת עשרים ושבע. בתמונה מופיעות ארבע נערות ביניהן אני ומאחור ארבעה בחורים, כולם חברי קיבוץ תל יוסף. בתמונה אנו לבושים עם חצאיות שחורות, סינרים וחולצות לבנות, עם מטפחות על הראש, כשאנחנו רוקדים את ריקוד ה"שרהלה" באולם האירועים בקיבוץ, שנקרא בית טרומפלדור. בתמונה נראית הופעה באחת החתונות בקיבוץ. בעבר היה נהוג בחתונות לרקוד את הריקוד הזה, וכמובן שכל חברי הקיבוץ היו מוזמנים בנוסף למשפחה. זו הייתה חוויה מרגשת יחד עם הבנות והבנים, וכולם שיתפו פעולה והיו מדהימים וזה מעלה זיכרונות , ממש נוסטלגיה.

הזווית האישית

מלכה: לפני כחודשיים הסתיים פרויקט "הקשר הרב דורי". שמחתי לקחת בו חלק ולחוות ביחד עם עופר את הפעילויות והמשימות. מרגישה שהפרויקט חיזק את הקשר בינינו. הפרויקט הועבר בנעימות ובמקצועיות.

עופר: היה לי כיף במפגשים עם סבתא שלי. שמחתי לעשות איתה ביחד את המשימות.