מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל שלו השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי יחד עם סבתי, טובה נווה. סבתא טובה נולדה בפולין ובשנת 1949 עלתה לישראל. כשסבתא עלתה לישראל עם הוריה, היא הייתה ילדה קטנה, בת ארבע. היא סיפרה לי את זיכרונותי מחוויית העלייה לישראל.

סבתא טובה מספרת על השלג ראשון בארץ

"שלג כבד ירד במלון הפליטים של רוטשילד בפריז. בזכות המעיל שתפר לי אבא יכולתי לצאת לחצר ולשחק בשלג עם הילדים. הם אהבו  להכין כדורי שלג ולזרוק אותם אחד על השני. אני גם אהבתי לעשות בובות משלג. אימא נתנה לי את כפפות הצמר שלה כדי שלא יהיה לי קר בידיים.

כאשר הגעתי לחצר ראיתי שהילדים זורקים כדורי שלג אחד על השני. מיהרתי להכין כמה כדורי שלג וזרקתי אותם על דָנֶק, החבר שלי. הוא זרק עלי בחזרה. וכך השתוללנו עד שהכפפות שלי היו ספוגות במי שלג. כפות הידיים שלי התחילו לקפוא. התחלתי לבכות מרוב כאב. עזבתי את החצר ורצתי מתייפחת בחדר המדרגות של המלון עד שהגעתי לחדר שלנו. אימא חבקה אותי בזרועותיה: "אל תבכי ילדה שלי, הנה אכין לך ספל שוקו חם" אמרה וליטפה את ראשי. "ובתוך השוקו נשים חתיכות לחם בחמאה כמו שאת אוהבת." הוסיפה אמי וקמה להכין את המשקה והמאכל האהוב עלי. אני זללתי את חתיכות הלחם בכפית ושתיתי בלגימות קטנות את השוקו החם. מפעם לפעם חיממתי את כפות הידיים בדפנות הספל. עד שהכאב עבר.

בקר אחד כאשר התעוררתי, אמי נגשה אלי והתיישבה על מיטתי.

"את יודעת גיטלה," אמרה ושתקה. אחרי הפסקה קצרה המשיכה. "בעוד כמה ימים אנחנו נוסעים למרסיי. משם ניקח אונייה וניסע סוף סוף לארץ ישראל, אל הדוד שמואל. הוא יעזור לנו להתרגל לארץ החדשה."

בילדותי עם הורי

הבטתי בפניה ולא רציתי לקום מהמיטה. "תראי חמודה שלי" המשיכה אמי. "יהיה לנו טוב בארץ. זאת הארץ שלנו. את תלמדי מהר עברית ויהיו לך הרבה חברים וחברות."

אבל אני רוצה שגם דָנֶק יבוא אתנו." אמרתי בבכי.

"דָנֶק נוסע עם ההורים לקנדה" המשיכה אמי. "אבל חנהלה בת דודתך תגיע אחרינו לישראל, ואז תוכלו לשחק הרבה ביחד."

אמי שכנעה אותי לרדת ממיטתי ומצב רוחי השתפר.

אמא ואבא ארזו את הבגדים והחפצים המעטים שהיו לנו במזוודה אחת. כעבור מספר ימים נסענו לנמל מרסיי. שם חיכתה לנו האונייה נגבה. המסע בים לא היה קל. הים סער והאונייה התנדנדה מצד לצד. אנשים חלו במחלת ים ולא היו מסוגלים לאכול. כולם הצטופפו בבטן האונייה. אני החזקתי בזרועותיי את הבובה שאבי קנה לי ליום הולדתי, ושרתי לה שיר ערש.

"הי לי לו לי ילדתי

אנא, אנא אל תבכי

בחלומך תראי גדי לבן כשלג

את אותו תלטפי ומיד תרדמי."

כך שרתי לבובה ושכחתי מהסערה שהתחוללה בלב ים.

אחרי מסע מְפָרֵךְ של שלושה שבועות הגיעה האונייה לנמל חיפה. משם נסענו אל הבית של הדוד שמואל ברעננה.

היה חורף קשה בארץ. בחוץ ירד שלג. ואני לא הבנתי למה הבנים התאומים של השכן מתרגשים כל כך למראה השלג. "זה השלג הראשון שלהם" אמר הדוד. "הם מעולם לא ראו שלג לפני כן. "בישראל יורד שלג רק בצפון ובהרים הגבוהים. זה נדיר שיורד שלג במרכז הארץ."

עמדתי ליד החלון וראיתי את אָקִי וצביקה התאומים מנסים ליצור כדורי שלג. רצתי החוצה כדי להשתתף אתם במשחק. לא פחדתי. רציתי לשחק בשלג, כמו ששיחקתי בפריז. אקי וצביקה הפסיקו ליצור כדורי שלג והסתכלו בתימהון כמה מהר אני יוצרת כדורים גדולים וזורקת אותם באוויר. הם ניסו לחקות את תנועותיי ויצרו כדורים גדולים כמו שלי. אחר כך ניסינו לקלוע בעץ הסמוך. ולבסוף זרקנו אותם אחד על השני. ממש כמו בפריז במלון של רוטשילד. אחר כך הראיתי להם איך אני בונה בובת שלג. הדוד נתן לי גזר כדי שאשים אותו באף של הבובה. אקי וצביקה ניסו לעשות כמוני. הם התחילו לבנות בובת שלג והתקדמו במהירות. אך ברגע שהגיעו לראש הבובה, היא לא החזיקה מעמד והתפרקה.

"צריך לחזק את הגוף חזק חזק לפני שעושים את הראש של הבובה." אמרתי להם בצרפתית.

אבל הם לא הבינו והתחילו לזרוק עלי כדורי שלג. ואני, במקום לזרוק עליהם בחזרה, לקחתי את אף הגזר של הבובה ושמתי אותו בפיה.

כמה רציתי לשים את הגזר בפה של אקי וצביקה שישתקו ולא יצעקו עלי. אבל לא העזתי. ועכשיו הבובה שותקת כמוני. הרבה זמן שתקתי עד שלמדתי את שפת הילדים והתחלתי לדבר עברית".

סבתא טובה מספרת ליעל על הוריה

"אמי יולדתי, פייגה לבית טלומאק נולדה בעיר פרמישלאן כיום באוקראינה. היא נפטרה בחודש אוגוסט 1945 בערב תשעה באב. אמי הייתה תופרת במקצועה.

אבי, ישראל לבית דים נולד בכפר לסקו שבפולין ועבד בחקלאות במשק של הוריו. לאחר שהתחתן עם אמי פייגה למד בביתם את מלאכת התפירה והפך לחייט מצטיין.

הורי התחתנו בפרמישלן בתקופת המלחמה. הם גרו בגטו פרמישלן ועסקו בתפירה. כאשר התברר להם שהגרמנים מתכננים לשרוף את הגטו הם ברחו ליער והצטרפו לפרטיזנים.

אני נולדתי בפרמישלן בתאריך 1.1.1945 לאחר שהורי חזרו מהיער, בסוף המלחמה.

אמי, המגדלת, רוזה/שושנה לבית נס, התחתנה עם אבי כשהייתי בת שנתיים והפכה לאימא המסורה. לפני כן עזרה לו אחות אמי הביולוגית לגדל אותי.

הורי, ישראל ושושנה דים שהיו ניצולי שואה, התחתנו בסוסנוביץ פולין והחליטו לעלות לארץ לבנות חיים חדשים. הם התגוררו במשך שנתיים במלון פליטים בפריז. מלון רוטשילד של הנדבן הידוע. שם חיכו לסרטיפיקטים כדי לעלות לישראל. כאשר הגיעו הסרטיפיקטים נסעו למרסיי ומשם הפליגו אתי באונייה נגבה. הם הגיעו לארץ ביולי 1949. אני הייתי אז בת ארבע וחצי. גרנו ברעננה בבית דודי עד שהורי קיבלו פיצויים מגרמניה ויכולנו לקנות דירה בשיכון ותיקים במקום".

הזוית האישית

יעל: אני הרגשתי חוויה ממש טובה וכיפית של להיות עם סבתא ולכתוב איתה סיפור. זה היה לי מאוד כיף ואני מקווה שמתישהו נעשה את זה שוב.

סבתא טובה: זאת הייתה חוויה מיוחדת במינה בשבילי. להיות עם יעלי נכדתי ולשתף אותה בכתיבת הסיפור מתקופת ילדותי לפני עלייתי לארץ. אני בטוחה שהפרויקט הזה תרם רבות לקשר בינינו. להבנת הרקע ממנו אני באה ובכך לחבר את יעלי לשורשים של המשפחה שלנו.

עם נכדתי האהובה יעל בילדותה